הכל התחיל לפני כמה ימים, אפילו לא לפני יותר מדי זמן, יום
אחרי הסלבסטר, יום לפני המתכונת שלי במתמטיקה.
זה התחיל בערב לא יותר מדי בהיר, אפילו די עגום אפשר לומר,
העלים עפו כמו משוגעים על הריצפה, זה היה ברור שיותר מאוחר
באותו ערב ירד גשם.
באותו ערב הכול היה נראה נורמלי לחלוטין, הגעתי הביתה בסביבות
תשע בערב, ישבתי עם אמא שלי ואחותי וראינו ביחד "אני בטי
המכוערת" בזמן ששתינו מטה (משקה דרום אמריקאי מר). לאחר מכן
הלכתי להתקלח ולישון, מסיבה לא מובנת לא הצלחתי להירדם, אז
ישבתי, וחשבתי, והחלטתי להתאבד.
בהתחלה הכל נראה פשוט לחלוטין - כלומר לקחת סכין ולחתוך את
הורידים. אך לא כך היה כי החלטתי שבתור בן-אדם בוגר אני חייב
להשאיר להורי מכתב התאבדות כדי שלא אשאיר מאחורי עניינים לא
סגורים, אז הינה הוא לפניכם:

סוף-הדרך (כך קראתי לו)
גימלים!!
> לדודי - מה שעשיתי ייתן לי הרבה יותר גימלים ממה שתוכל בכל
חייך - LOL J.

> אני מבקש מראש שתתקשרו אל דורית מהפלא-פון שלי ותגידו לה
שתגיד לחברתי לשעבר, מזית, שאהבתי אותהמאוד אך לא ידעתי זאת
באותה תקופה, שמתתי ואודה לה מאוד אם תוכל לבוא להלוויתי.

להורי ואחותי היקרים: קרוב לוודאי שמצאתם את זה רק לאחר שראיתם
אותי שוכב, שותת דם על כל הסדינים ועל המיטה של סבא, זכרונו
לברכה, שמת גם כן על אותה המיטה.
מראש אני רוצה להתנצל על אי הנעימות שגרמה ותגרום לכם
התאבדותי, והלוויתי.
אני גם רוצה לבקש מכם שתבינו את החלטתי ותכבדו אותה כפי שידעתם
כל-כך טוב לכבד את שאר החלטותי בחיים.
אני אוהב אתכם ותמיד אוהב, אני אזכור לעד את מה שלימדתם אותי
על החיים.
הסבר מפורט יגיע עם הקדשתי לחברי.

לחברי האהובים - אני מת (דו-משמעי) עליכם. איני מפרט כאן שמות
מכיוון שאם הייתי מפרט שמות בטוח הייתי שוכח מישהו והוא היה
נעלב, חוץ מזה תמיד מישהו נעלב.
כל חברי, אני רוצה בבקשה שביום השביעי של לוויי למעלה (השבעה),
תחגגו את הגעתי השלמה למקום יותר טוב, חגיגה זאת חייבת להיות
או עם טקילה איכותית, או עם לף (תשתמשו בכסף מהתקציב שלי, יש
לי המון).
- למירי - אני נותן לדודי את הזכות המלאה להוציא מהתקציב שלי
את כל כספי במזומן. הסיבה שהגעתי להחלטתי היא מסיבה אחת:
הרגשתי את עצמי מאבד את יחידותי בתור ילד, הרגשתי שככול
שאומרים לי יותר מה לעשות אני יותר מציית, פחות בודק, פחות
חושב.
הגעתי למסקנה כי הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבן-אדם הוא לאבד
כל ייחודיות שהיא, וכך להפוך ללא-אדם, למכונה חסרת משמעות.
למצוא חלומות פשוטים המתמלאים כל יום אינם קשים למציאה ואפילו
מלמדים אותם בבתי-ספר מסוימים. לעומת זאת בבתי ספר רגילים
מלמדים אותך למוסר שונה אך לא פחות גרוע, כלומר, מגדלים אותך
להיות תאב בצע, ממוצע וכדומה.
כך שבתור אדם שלא מסכים עם מוסכמות אלה איני מוצא שום פיתרון
חוץ מלפנות אל החכמים ממני, אשר פתרונם כתוב למטה.

העולם הפך להיות מקום מגעיל לחיות בו, למסקנה זו הגיעו רבים
וחכמים ממני לפני, בעולם שאנו חיים אנשים יותר מדי מתעסקים עם
דברים קטנוניים וחסרי משמעות כמו; בית-ספר, כסף, סמים, מדינות,
סקס, רהיטים וכדומה.
מאחר והגעתי לעמדה כל-כך קיצונית בנושא ולא ידעתי מה לעשות עם
עצמי החלטתי לבחון את הצעות מספר ספרים וסרטים שראיתי בזמן
האחרון;
העצה הראשונה שקיבלתי הייתה מטיילר דירדן אשר טען כי יש לארגן
מהפכה ולהתחיל את העולם מהתחלה, אך אם עצה זו איני מסכים
מכיוון שהעולם הגיע לנקודה זו לא במקרה, אלא בכוונת תחילה, ואם
נתחיל הכל מהתחלה כלום לא ישתנה, חוץ מכך שזה יקרה בעוד הרבה
שנים.
העצה השנייה הייתה מהולדן קולפילד האהוב על כולנו, אשר הפתרון
שהוא הגיע אליו בעקבות יציאתו מהחברה הייתה להגיע לבית
משוגעים, וגם עם זאת אינני מסכים מפני שאתה נשאר באותו מקום
כאשר ההבדל היחיד הוא שאינך מודע לזה.
והעצה השלישית והאחרונה הייתה מדניאל, ילד הכרובית, אשר עלה על
עץ גבוה וסירב לרדת, כעבור שנה בחייו של דניאל גדלו לו כנפיים
והוא עף, ועם זאת אני מסכים מכיוון שהתאבדות הינה מעשה פשוט
שאינו בעל משמעות רבה, כאשר גידול כנפיים זה כבר משהו.

למשפחתי המורחבת: איני רוצה שאף אחד מבני דודי ירצה לעשות
כמוני, לכן אני מבקש שתסבירו להם טוב מה היו הסיבות ותנסו
להסביר להם שזה לא פיתרון. אין לי מה להוסיף חוץ מכך שאמסור
ד"ש לסבא.

שיהיה לכולכם יום טוב כי אני יודע שלי יהיה
על החתום ניקולס מורה



זהו זה, זה היה כל מכתב ההתאבדות שלי.
אם תראו את החברים שלי תמסרו להם ד"ש ממני.
מאוד טוב לי פה ואני לא חושב שאני אחזור בזמן הקרוב.

(לבקשת העורכים: אני עדיין חי...)