אני יושבת וכותבת לך מכתב, שבוודאי לעולם לא תקרא.
זה נראה לי  באופנה לכתוב מכתבים שאף אחד בעצם לא ישלח, ואף
אחד בעצם לא יקרא, אז אני כותבת לך אחד.
אתה זוכר שהיה יום קיץ חם ואנחנו היינו בטיול בצפון באיזה נחל,
והיה לי נורא חם, אז קיפלתי את המכנסיים עד הברכיים ונכנסתי
למים, ואז התחלקתי על האזוב וקיבלתי מכה בראש וכל הבגדים שלי
נרטבו, ואני התיישבתי במים וכמעט בכיתי ואתה אמרת לי שעד
החתונה זה יעבור, והיית יפה כל כך כשכולך רטוב מהמים שהשפרצתי
כשנפלתי, ואני רציתי לבכות ולצחוק ובסוף יצא רק מן כזה קול
משונה , ואנחנו שנינו צחקנו רטובים לגמרה ממים
אתה זוכר איך ישבנו בפארק בהוד השרון בין כמה עצים ודיברנו
כשהירח משקיף עלינו.
אני משערת שאני מנסה לכתוב את הפרדה שמעולם לא הייתה לנו,
ושבמקומה בה ריחוק שניתק בינינו והפך אותנו לזרים.
אני די בטוחה שאת המכתב הזה אני כבר לא אשלח, אבל בכל זאת יש
לי פה בול ומעטפה ועט, וכל כך הרבה זיכרונות שוטפים אותי
פתאום.
דברים שעשינו, דיבורים שדיברנו, מבטים שחלפנו בגנבה לפני ,
ואחרי.
אתה בטח כבר לא זוכר אותי, למרות שבשבילי אתה ממשי וקיים בדיוק
כמו אז.
ואם אתה זוכר אותי אז בטח אתה זוכר את השם, שמקוטלג במאגרים
העצומים של הבנות שיצאת איתן, ואני יודעת שהיו הרבה.
ואולי אני עוד רשומה באיזה ספר טלפונים ישן, בדיוק כמו שהמספר
טלפון שלך עדיין אצלי, בראש הרשימה באות א'.
אני חושבת שאני מתגעגעת, יותר מאלייך לביחד שהיה לנו, שהיה כל
כך חזק.
לרצון שלנו לבלות אחד עם השני כמה שיותר, עם ההרגשה המדויקת של
להיות יפה וחכמה ונחשקת לידך.
אולי גם אתה מרגיש ככה, סביר להניח שלא.
זה גם לא ממש משנה כי את המכתב הזה אני לא אשלח, והוא יצטרף
לכל המכתבים עם הכתובת והבול והתאריך שנחים לי במגירה.
מעניין מה קרה עם אמילי, החברה החדשה שלך שסיפרת לי עלייה
כשנפגשנו ברחוב לפני כמה חודשים.
אתה התייחסת אלי כמו אל ידידה משכבר הימים, ולא כמו אחת שאהבה
אותך מאוד, ושביליתם ביחד כל יום , כמעט את כל היום ביחד במשך
חצי שנה וקצת.
ואני אמרתי לך שאני לא יוצאת עם אף אחד כרגע ומיד הצטערתי על
זה נורא כי ראיתי את המבט המלגלג על הפנים שלך וכבר רציתי
ללכת.
אפילו לקח לך זמן להיזכר מי אני, ולמה אני מציקה לך ככה באמצע
הרחוב כשאתה ממהר.
ואולי אתה כן מתגעגע ?
ואולי אתה זוכר , רק קצת, רק את הנשיקה הראשונה שלנו או את
הערב בפארק או את הסרט?
אני את המכתב הזה לא אשלח זה בטוח.
אפילו בול אני לא אדביק עליו ולא אכניס אותו למעטפה יפה ולא
אכתוב עליו כתובת ולא אלקק את הפס הדביק.
רק חשבתי שאולי כדאי שתדע שאני עדיין אוהבת אותך, ושאני בדרך
כלל לא אוהבת אנשים לאורך זמן, ואף פעם לא אהבתי.
אני משערת שאתה היית האחד בשבילי בדיוק כמו שאני לא הייתי האחת
בשבילך.
אתה בטח מקבל הרבה מכתבי אהבה , מכל הבחורות שהיית איתן ופתאום
נעלמת להן בין הידיים, ובטח כולם נשמעים פחות או יותר אותו
הדבר, כי מכתבי אהבה תמיד נשמעים אותו הדבר, לכן קוראים להם
מכתבי אהבה.
ואני משערת שזאת הפרדה האחרונה בהחלט שלנו- הפרדה הראשונה
שמלווה בדמעות.

בר