בעוד שהזמן אוכל אותי מתוך געגוע
סבלתי מעינוי מקדים,
ראיתי אותך מול עיני
ואז רק לוח וגירים.
אוף! הזמן עובר לאט!
אני לא מבינה!
עד עכשיו לא האמנתי בזמן ולא באהבה!
זה קצת מפחיד כאילו איבדתי את עצמי
אבל אותו אני אוהבת,
המחשבה עוברת בראשי
אני מחייכת.
את ידי העברתי על כף ידי השנייה
כמו שהוא עושה...
נזכרתי כמה אותי הוא אוהב,
ואותו אני מעריצה
ואני מפחדת, אולי הכול אשליה,
אולי רק חלום.
ובכל זאת הרגשת מציאות
ואיתה החיוך שלו,
הצחוק,
הדיבור....
תתעוררי!
תתעוררי אני צועקת!
אבל אני לא שומעת מילה
אני ישנה ואולי אני לא?
אני מבולבלת,
למה אין תקרה לבהות בה?
למה אני בוהה בך?
איפה אתה?
איפה אני...
ותשובה מהדהדת,
תסתכלי, את שם,
את בתוכו...
אתם מחוברים נפש בנפש!
ופטיש פועם בי כאילו הייתי מסמר
ונפער לו חור,
יורד דם אבל זה טוב
זה טוב אותך לאהוב
הפעימה בליבי תהיה גם שלך
ותמיד נתפשר
בשם האהבה,
ותמיד תישאר לי תקווה,
להמשיך ולאהוב אותך....