טוב נו, די. נשבר. אולי מישהו מכם יכול להוסיף לי  תגובה
ולהסביר לי למה אני צריכה להמשיך לסבול? הרי לפי כל כללי
ההגיון אני אמורה לפרוח עכשיו, להנות מהחיים, לחייך, לפלרטט,
לשמוח ולהנות. אז למה אני לא? למה, בתקופה שאני אמורה להיות
הכי מאושרת ומשוחררת, ואחרי שהתרתי את כל הכבלים וניתקתי את
עצמי מהעוגן והאזיקים, למה אני עדיין לא יכולה להרגיש מספיק
טוב ומשוחרר? למה זה מגיע לי.
איך בנאדם אחד יכול להיות כל כך הרבה אנשים ביחד? הרי יש לי כל
כך הרבה מסיכות, ויש כל כך הרבה אנשים שמכירים רק מסכה אחת וגם
זה במקרה הטוב. למה אני לא יכולה להיות גלויה עם עצמי, שלא
לדבר אל הסביבה. למה אני תקועה בעבר ובשטויות. למה אני לא
יכולה להתרכז, ולא יכולה להנות באמת משום דבר בלי להרגיש רדופה
על ידי שלדים. אז אולי אתם יכולים להסביר לי למה? אלוהים
יקירנו, הרי אנחנו מדברים המון, או לפחות אני אליך, אז למה אתה
לא יכול לשלוח נס קטן למטה ולעשות שיהיה יותר טוב? למה לא?
אוף נמאס לי. וכמה מזל שאין לי אומץ.