שהיתי בבור האפל כהרגלי
חשיכה עטפה אותי
חנקה אותי.
כמו כל זמן וזמן פניתי אל תוך נשמתי שדעכה אט אט.
חיפשתי תשובה לשאלה חדשה שאולי הייתה כבר ישנה.
וכרגיל מצאתי את מקומי באמירה " חיי חסרי כל משמעות"
המשכתי את "חיי" בחיפוש אחר הנאה מזויפת לזמן מה, וגם זה לא
הלך.
אז מתוך הרגל מגונה של יציאה תכפה מהבית, מצאתי עיסוק אחר.
השעמום והסיבה עברו להם בראשי כשהתכוננתי לעולם החיצון.
בעודי יוצאת עלה לו לפתע חיוך סותר על שפתי מעין רמז עב לעתיד
הלא צפוי שהיה נראה כך באותו רגע. לפתע, הסתנוורתי. מעין מגיע
האור? עיני נפערו למראה הייחודי. משהו גדול ורך, אדום
ומלטף,ירוק ומרגיע הרבה יותר מידי אבל היה נעים לי אם זה.
כמחלף רגע שנייה שחכתי את עצמי ופרחתי לדבר.
היה זה מדהים וייחודי כמו סם משובב נפש. לא קלטתי, אך ידעתי.
שאלתי את עצמי ותירצתי את עצמי "זה לא הגיוני"! אבל כך היה.
לפני שהספקתי להריח את השלווה מצאתי את עצמי בהילה של אושר
ואנרגיה עצומה. האם אני כבר לא בין החיים? האם השיגעון השתלט
עלי? לאחר צביטה מפאת כאב וחיוך רחב הרגשתי כמהה לחבק אותו
לנשק אותו הרגשתי "אהבה". כאילו פרשתי כנפיים אל על, הריקנות
שבתוכי התמלאה. ברגע אחד הרגשתי אני סוף סוף ולא קליפה זרה.
ואז ידו התחברה אלי, כמו אש בערתי, הרגשתי את האיחוד בעודי
מסיקה מסקנה בעודי יודעת צדקה! קיבלתי משמעות! יש לי
"אהבה"....