ג. קארינה / זכרון התמונה |
בבית לבנים,
עומד לו צייר-מדמיין לו פנים,
לוקח מכחול,
מעביר המברשת,
רוצה לנצור אהבתו הנואשת.
עיניו רטובות-
עוד דמעה אל הבד,
טיפה וטיפ נשמרת לעד.
וכל המביט-הרואה את התמונה,
מרגיש את העצב בתוך הנשמה.
כאב הצייר ללבו של צופה-
חיים,זיכרון הציור מבכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|