אוהד יהלום למד בברזיל על אמנות המקומבה, הוודו הברזילאי,
במהלך שהות של שלושה שבועות ביערות האמזונס.
זקנה אינדיאנית גילתה לו חלק מהסודות בביקתה על גדות נהר
הריו-נגרו בערב חמים, והקסם שניגלה לו לפתע היה כה חזק וטמיר
עד שגישר על האנגלית הרצוצה שדיברה המכשפה הדרום אמריקאית,
ובעודה מביטה בו בעיניה השחורות שטפו מילותיה בבהירות לתוך
ליבו, והיה מזועזע ומאושר באחת.
כשחזר לבדו לארץ, ידע את אשר עליו לעשות. באמצעות המקומבה יוכל
לבצע את המעשה.
סוף סוף חש משוחרר, והסוד הנורא שנשא בקירבו לא העיק עליו
כלל.
את הקרפדה הוא קנה בחנות לחיות מחמד בהרצליה פיתוח.  
היא היתה שמנה, ועורה מיובל ומסריח. הוא החזיק אותה בצנצנת
גדולה, רחץ אותה היטב  והאכיל אותה בפלחי תפוחים ירוקים במשך
שבוע כדי שגופה יהיה מטוהר.
את החוט והמחט השיג מאחותו, שהיתה סטודנטית לרפואה. מחט
כירורגית דקה ומעוקלת, בה היה מושחל חוט דק, עשוי ממעי של
חתול, כפי שהסבירה לו, ולא הצליחה לשכנע אותו לגלות לה מה הוא
מתכנן.
אתה נראה טוב, היא אמרה לו, פחות חיוור. היא הדיפה ניחוח
פורמלין, והוא סקר את גבה בחיבה כשהתרחקה.
את השום קנה במכולת בפינת הרחוב.

היה זה בדיוק באמצע החודש העברי וזרועות העצים הסתירו מדי פעם
את  הירח שזרח מעל הגינה הציבורית. אוהד עמד ברגליים יחפות על
הדשא החשוך והלח, והציץ למעלה בירח שנסתר ונגלה ברוח. הגינה
היתה קטנה ונטושה והוא התכופף בבת אחת וכרע על בירכיו.
הקרפדה השתוללה בצנצנת שלה כשאוהד חפר בור קטן באדמה, והניח על
מגבת לבנה את המחט והשום.
בדיוק בחצות הקיז טיפת דם מאצבעו. המחט היתה חדה כל כך שלא חש
בשום כאב כשהביט בה, אדומה באור החיוור, ורשם בעזרתה את שמו של
האדם שרצה להרוג על פתק קטן. הקרפדה השתתקה לרגע כשהוציא אותה
מהצנצנת, ושפשף את חזהו ואת גופה בשום. הלב שלה דפק מהר והוא
חש את זה בכף ידו כשגלגל את הפתק והחדיר אותו לפיה. זו היתה
מלאכה מלוכלכת וקשה והקרפדה החלקלקה ניסתה כל הזמן לירוק החוצה
את הפתק ולהתפתל.
ביד אחת הוא הצמיד את שפתיה ובידו השניה התחיל לתפור אותן זו
לזו, כדי לנעול את הפתק בפנים. שפתי הקרפדה לא היו רכות
ועדינות כמו שדמיין אלא סחוסיות וקשות, והיה בלתי אפשרי כמעט
לאחוז במחט הקטנה שהשתמנה מהדם, ובכל ניקוב שפה השמיעה הקרפדה
חירחור קורע לב.
אבל אוהד לא ידע שהוא אכזרי כל כך, והמשיך והמשיך עד שהקרפדה
היתה מוטלת מתבוססת בתוך הגומחה.
הוא כיסה אותה באדמה ובבוץ ובשאריות הדשא והשום והכל נגמר. כוח
שעוצמתו ללא שיעור נכנס לפעולה ואוהד קם, שטף את ידיו בברז
החלוד
והתחיל לפסוע לכיוון הספסל בצד השני של הדשא.

מעניין תוך כמה זמן זה יתחיל לפעול, נחרד אוהד, וכבר רצה
להתישב אבל לא הספיק כי איזשהו דיגדוג מעקצץ התחיל לעלות
בגרונו והוא נעצר.
העלים על העצים מסביב רישרשו בקול מבשר רעות כשאוהד יהלום
התחיל להיחנק. אפו נסתם בריח שום,בוץ, אדמה ודם.
פתאום לא יכל לנשום וניסה לפתוח את פיו אבל שפתיו היו דבוקות
זו לזו עד שהתמוטט.
כמעט לפני שהתעלף הפחד נעלם וחיוך רפה עלה על שפתיו הצמודות.
הוודו של המכשפה הברזילאית הצליח, ובגן עדן הוא כבר יפצה את כל
הקרפדות.