חלק א' איבדתי את אי-שפיותי
"אם ילקחו ממני השדים שלי,
אני חושש שגם המלאכים יסתלקו"
(רילקה - אחרי שיחת הפסיכותראפיה האחת והיחידה שלו)
הסוד הוא ההצצה אל מקור הגלוי/הידוע
הפיכת הפומביות לפוביה ומשם לפנימיות
הסוד הוא הצצה אל בסיס הבסיס/שורש השורש
הפיכת השטחיות לשטח ומשם החשיפה
בהישג יד
תן דרור לפסיכוזות הסמויות
הפסיכולוג מנגד ישלח ידך אל כדורי-המוות
החברים יביטו בחשש ויתחמקו
העצבים יצביעו על העצב הצבוע
וורידים יודו ברדידותם הורדרדה
שם משחקי-מילים הם ריטואל קבוע
והבזקי דמיון הם המציאות היחידה
הסוד הוא בשימור הכוח
טנטרה נפשית כעין אורגזמת-מוח ממתינה
המחשבה תפוסה - התקשר אחר כך
אל תאיץ בחלקיקי נוירונים בדרכם
המתן...המתן...
הרגש ת'רגש מתחנן ת'שכל מתבונן
השכל למצוא את נקודת ההתנתקות
והתחרפן
--------------------------------------------------------
"דרוש אומץ מהסוג הנואש והבודד
כדי לקרוא תיגר על החוכמה המקובלת
ששלוות הנפש החברתית מתבססת עליה"
ימים יתומים חשים בשמש הבטוח
אב ואם קורעים את ילד בין סיסי השגעון
יללת דמים אל הירח - ציפורניים אל גרון
כלב בר שוטה בשוקת מלל הטירוף המבוית
אב ואם קוברים את ילד תחת נסיונם המר
מלאכים לוטשים בשמש ממרקים זכוכית מוחם
השקוף הוא צבע קומי - טראגי הוא הצבע הלבן
בבדיחות הדעת הלידה אמרה - "תמו ימי בכי,
גלוש במורד התעלה. צחק, חייך - חסר שיניים,
דע את עצמך!" התינוק הפתי טרום חוש-ההומור
עושה כמצווה ומשתבר
באספקלרית עצמו
-------------------------------------------------------------
"גן-העדן לימיני, הגהנום לשמאלי,
ומלאך-המוות מאחורי"
במוקדם או במאוחר אנוס מן החיים
והם אינם רודפים
שיר אשיר בגשר בין גדות המציאויות
והנהר ילווה תזמורת
אף אחד אינו קופץ למטה
אנו רק חוצים
ומביטים בנוף המשתנה
אני מוקסמים
אאזור קצת אומץ
ואקפוץ
מה יקרה
אם אעשה זאת?
מה
כבר
יכול
לקרות?
----------------------------------------------------------
"הפסיכואנליזה גורמת לאנשים פשוטים
לחוש עצמם מורכבים ובעיתיים"
(ס. נ. ברמן)
המחשבה היא יומרה
הטוב הוא יומרה משופרת
אין דבר שניתן לאמרו בקול
ולשתיקה אין מובן
אינני מבין הגינוי לשנאה ולרוע
הם הטוב שבכל העולמות
מלבד שלי
בעולמי, המקום היחיד בו ניתן לחיות
הוא מחוץ לו
זה פרדוקס זמני
אני ועצמי מתחרים על אמצעי המחייה הזמינים
השאר הוא מטוטלת
בשעון ללא מחוג דקות
צר לי על הרחמים
אני בוכה על העצב
האיום האחרון על שפיותי הוסר -
אי-שפיותי קורסת
הו, בא לי לרקוד
על החופש הזה
על החופש הזה מן החרות
על החופש הזה מן החרות המבעיתה
--------------------------------------------------------
--------------------------------------------------------
חלק ב' - השפיות היא מחלת נפש
"הראה לי איש שפוי
וארפא אותו למענך"
(קרל גוסטב יונג)
כתמי רוק חוצים את השטיח לשתי יבשות נפרדות
באחת אני עצמי מניח ובורח - רץ באוויר ככלב החולם
בשנייה אני ראשי המנותק מניח ורואה מי הרודף
והסנטר דבק בריר - דבק בתפר, חמש סנטימטרים לרצפה
אני רגיש להתפוררות הקיר - הסיד מבליג
מרגיש כשמתעלמים ממני אין מעצורים כשמדובר בכאבי הלב שלי
ולי לשון ארוכה וראש מנותק - אין בסיס להצבת הלשון
זורק מילים לקיר המלוח
ט א ח
ס פ ל א ש
זבוב מתוק נתפס בחכתי
"בוא זבובי נחמד" אני שר לו "בוא חרק טוב קטן"
אני לועס ובולע, נשאר רעב - יש חור בגרון
אין זכר לושט - הגוף הבורח כבר הגיע לסלון
מגרד לי מעל לעין, מגרד מתחת לנחיר
משעמם לי בסוף המבט - אין מה לראות - חבל להסתכל
ט א ח
ס פ ל א ש
רחמי הקיר המתמוטט
-------------------------------------------------------------------------
"בעיית המפתח של חיי הנפש
אינה השאלה מדוע מאבדים בני-אדם מסויימים את שפיותם,
כי אם מדוע נמנעים רובם מהטירוף"
(אריך פרום - "החברה השפויה")
אבנים מגנטיות ועלי-שלכת משגעים את הצפון
במיטתי החלומות ללא התוכן ובלכתי איני משאיר עקבות
ובלכתי האוויר הוא צחוק
והברקים גולים משמי החשיכה,
זהב בוער כשלג מלובן,
צילי תובע כוח וליבי קורבן
פועם בלהט ללא הרף
אחוז טירוף מקצב פרוע
והרעד בפלגי הים בודד באינסופיותו.
במקום ממני באתי אין לרוח שם
והצבעים שם משנים גוון בבואתם
הצב הוא סמל מאגי והכלב גם
שיני קשות לקראת הקרח
מפגש המוות בחיים צוהל.
שדות קרועים מעם האדמה
לילה טראגי בא, רחש השיער מותח
קפיצי מיטה חורקים
אל תאבק בעושר השרוע על גבך
והנשים העגומות קוראות מבט ברגע
"ונצח בשעה יחידה".
--------------------------------------------------------------
"השגעון הולך ונעשה ההסבר הרציונלי היחיד
להתנהגותה של האנושות"
אני אצמית הקרקפת למגנט החשיפה
ויפתח לי הגולגולת כמכסה צנצנת-דם
ויראה שבפנים
עמוק בפנים
חזק בפנים
אינני שמץ אנושי
חלומות קופצים מתיבת פנדורה מסוגננת
"הו-יה אדוני
ראינו לך ת'מוח אדוני
ראינו לך ת'סיוטים הכי סוטים ת'יחלומות הכי סוטים
ת'סטיות הכי פטתיות מכל האנשים
הו-יה מיסטר
'תה פתוח לרווחה"
ויש מרווח גדול
בין האונה המטפלת בקיום האפרפר
וזו שאחראית על ההיזוי החולני
מגנט החשיפה יתפוס אותך בשורש
וימשוך
------------------------------------------------------------------
------------------------------------------------------------------
חלק ג' - שער השפיות
"האנשים שבאמת מאמינים בעצמם
נמצאים כולם במוסדות לחולי-רוח"
(ג'. ק. צ'סטרטון)
אחיזתי הרופפת במציאות היציבה
אולי להיפך
הכל רופף סביבי אני יציב
עוגן לעולם הנוסע המתמיד
ריפוד ליקום שביר
מי משנינו מתפרק ומי נותר שלם?
רסיסיו של מי הם אלה המפוזרים תחתי?
----------------------------------------------------------
"אדם זקוק למידה מסוימת של טירוף,
אחרת לעולם לא יעז לחתוך את החבל
ולהיות בן-חורין" (ניקוס קאזאנצאקיס)
עבוד למעני הסם הנוכחי
ספר תמונה אחר תמונה מחזוני המרדני
הקדם הולדת חלומות
בתת-הכרתי המאובקת
היה מדף ספרי הסוד
מכתר למלכות
הצעד הנכסף קורה לקרות
----------------------------------------------------------
----------------------------------------------------------
חלק ד' - ורור הוא צבע הצחוק (varor)
"היום התנסיתי בחזיון יחיד במינו -
חשתי את משב הרוח המגעת מכנפי השיגעון"
(שארל בודלר)
מגבב הצבעים על סף זיהוי ודאי
סגול מתוח
ירוק מוזח
כחול-אפור קבוע ובנאלי.
כששלף את צמר השיפשוף והסתבר
26 הוא המספר בעל הסיכוי
הגבוה ביותר, לאט לאט טעה
והמתרגם בחר מילה אחרת.
ניגוד גמור
הציפיות הכזיבו,
בעל המאה שלט בעשירון. גיבוב צבעים
שחור רומנטי
נער אדמדם שחט את השוחט.
הוא שילח ברקים בקצב אש
ורור גובר
רשף זעף, מדקרות צרחו ברגל
ושפל המדרגה היה עדיין מעליו.
תינוי האהבים שלו ציפה אותו אסבסטים
וסרטנו בחר להתאבד שלא להתאחד
עם תאי גופו המקולל.
מעט ידוע:
פעמיים שם קץ לחייו האנמיים.
כישוף ואלחושים פחתו.
הוא היה חולני
הבריאות התאיידה בו
הוא חי עד גיל מאתיים ואחד.
נאונים וקרטונים וגורדי-שחקים צפים
פלא ההיכל
הוא חייך בשש-עשרה אוקטבות
ובגיל מאתיים ואחד
צחק
|
