היא משתוקקת לחיות בתוך הים...
להניע בין בהונות רגליה את החול הרך בחוף שכוח האל , בכמעט
מפרץ שלה , שאיש אינו מכיר .
לצפות לעד מתוך הים בשמש אדומה שוקעת לתוך צוקים אפלים.
היא פסעה אט אט , משילה מעלייה את בגדייה , הצונחים באנחה
עמומה על החול המוזהב . החול כבר אינו לוהט, הוא חמים, מחליק
את בהונותיה , כיודע שזאת הפעם האחרונה שהוא פוגש אותה ואת
שערותיה השרועות מאחוריי ראשה כשמש שחורה בעת שהיא נותנת לגלים
ללחך את רגליה , משתזפת באורה הרך של השקיעה.
הצוקים, שבהם ניתן למצוא לעיתים ציפורי ים , לעיתים מאובנים
מאובקים, מכוסים שכבה דקה של חול רך, שנישא עם הרוח,
אל הצוקים האלה שמה פעמיה .
כמה פעמים כבר עשתה את הדרך המוכרת , אשר יופייה מפעימה שוב כל
פעם מחדש? היא אינה יודעת , מעולם לא ניסתה לספור.
האושר של השהייה במקום זה , עם הים המלחש לה סודותיו וקורא לה
עם שחר , עם שקיעה , כשהגלים המגיעים לחוף כמו נעצבים אל ליבם
משום שלא באה להשתעשע ביניהם. הימים האלה נראו לה כה ארעיים עד
שפחדה לקלקלם במחשבות על העתיד...
לעיתים , מתוך האושר המהול בעצבות של הזריחה  בכתה , דמעותיה
מתגלגלות לים ממעל הצוק  הלא גבוהה , נושרות לים , כשאחרייהן
קופצת היא , נותנת לים להרגיעה ,לערסלה בזרועות הגלים , למחות
דמעותיה .
היא טיפסה במעלה הצוק. היא התנשפה, שומרת על נשימה סדירה ,
מביטה בעיניה המופלאות סביב . השביל המשתפל בעלייה היה בשבילה
אמצעי ניקוי ,. עם כל צעד נשרה ממנה עוד צרה , עוד טרדה .
כשהייתה מגיע לראשו הייתה כולה מתרכזת ברוח באוויר הנושבים על
פנייה .
היא הגיעה לראש הצוק.
מבין עפעפיה נמלטה דמעה , מתגלגלת במורד לחיה .
שיר עמום עולה בראשה,
"כשעצובים הולכים לים,
לכן הים מלוח.."
היא מסלקת מראשה מחשבות.
מותחת את עצמה ונותנת לעצמה לזנק מטה מטה מהצוק. מתחרה עם
הרוח. עוצמת עיניה נותנת לרוח ללטפה להחליק על גופה כמנסה
לאחזה בטרם תיפול לזרועות הים.
הים קולט אותה אליו , הים מלטפה, ממלא את שערה , ההופך לשושנה
מעורפלת המתנוססת מאחוריה.
צוללת היא מטה מטה , נותנת לחול הרך להחליק על חזה , בטנה ,
רגליה .
צמחי ים עוטפים אותה כחובקים אותה .
היא צללה מטה מטה , מתאחדת עם הים הופכת לאחת עמו.
הטרדות לא יציקו לה עוד לעולם.
נשארת היא אהובה , נעלמת לתמיד מהשמש היפיפייה ששקעה מאחורי
הים.
היא הקדישה מחשבה אחרונה לביתה , לחייה הקודמים, ואז פורחת
המחשבה כלא הייתה , והיא מתמסרת כל כולה לזרועותיו המלטפות של
הים, לתמיד.