חן אלטיזה היה ילד רגיל ככל הילדים.הוא נולד לזוג הורים
חביבים, היו לו שתי אחיות ואפילו כלב.למעשה,לא היה אדם אחד
שחשד בסבוכים העתידיים שעלולים להיווצר בחייו של ילד רגיל זה.
יום אחד ,כשחן הקטן היה בן 5 , הוא שמע מישהו עם קול רדיופוני
במיוחד צועק לו בשכונה.
"אלטיזחן, אלטיזחן". חן רץ בהתרגשות לחלון מכיוון שחשב שאביו
של אחד מחבריו צועק לו מבחוץ, אבל מה שראו עיניו היה בסך הכל
אוטו כזה כחול מוזר ומקרטע שעליו כל מיני פריטים משנת
תררפפ''ו.
"מוזר" חשב חן בלבו.
כשחן היה סוף סוף בן 6 והגיע זמנו לראות את המשפט המהולל" שלום
כתה א" על גבי הלוח הירקרק בכתתו, חש התרגשות עצומה. הוא פגש
את המורה שלא הייתה מפחידה כמו שחשב שתהייה.כל הילדים ישבו מאד
עצבניים ולמרות זאת חן היה דווקא די רגוע.
עד שקרה הנורא מכל, הרגע בו חייו של חן עברו את התפנית הנוראה:
המורה הקריאה שמות.
"אלטיזה חן נמצא"?
"כן זה אני"
גיחוך קל נסוך על פניה של המורה הצעירה , גיחוך שעד מהירה הפך
לגלי צחוק פרועים בקרב כל זאטוטי הכתה החוצפנים." חה חה חה
קוראים לו אלטיזחן, קוראים לו אלטיזחן.........."
כפי שאתם מתארים לעצמכם, יומו הראשון של חן לא היה ממש מוצלח.
כשחן הגיע הביתה ואמו התנפלה עליו בנשיקות סוערות , רטובות
ומגעילות,היא שאלה אותו כמובן את השאלה המעצבנת
"נו ממי, איך היה"???????
חן רק הרכין את ראשו ומלמל "פסדר".
"בסדר? רק בסדר?. נו ספר לאמא נו!!"
"לא יודע אמא, כולם צחקו עליי היום........"
"צחקו??????למה צחקו עלייך??דווקא אתה ממש חתיך
היום........."
כשהמורה סמדר הקריאה שמות היא חייכה ואחר כך כולם צחקו לי על
השם....."
"על השם? מה יש לצחוק לך על השם??מממ? מה הבעיה עם השם חן??"
"ואחר כך כל הילדים בהפסקה הצביעו עליי וצחקו......חה חה חה
קוראים לו חן אליטזה חה חה חה הוא אליטזחן!!!!חה חה חה "
" אוי ויי".
הטעות הגורלית הופיעה לנגד עיניה של צביה, אמו של חן. היא קראה
לבנה על שמו של הרכב המקרטע שמוכר רהיטים ישנים. הכל בגלל אביו
של חן שהתעקש על השם חן, והיא בכלל רצתה לקרוא לו נדב.......
הימים עברו וחן אלטיזה המסכן נאלץ לשמוע מכל עבר אנשים צוחקים
וקוראים לו "אלטיזחן"
נקודת השיא וההשפלה הייתה ביום גיוסו של חן לצה"ל. כצפוי,
ראשון המפקדים שקלט את שם המשפחה של חן, החל להסתלבט עליו ותוך
3 ימים , כל הפלוגה, איזה כל הפלוגה, כל הגדוד, קרא לחן
"אלטיזחן". כתוצאה משם זה נאלץ  אלטיזחן אהה סליחה, חן אלטיזה,
לסחוב על גבו הצנום את הפקלאות של כל המחלקה המסנג'רת  שלו.
הוא הרגיש כמו מודל'ה מאסקימו לימון כל הזמן, ובצדק.
החיים נראו מסריחים מאי פעם.
ביום שחרורו מצבא הגנה לישראל החליט אליטזחן (שוב אני עושה
זאת), לשים קץ לחייו האומללים.אני לא מתכוונת לכך שהוא מחליט
להתאבד בשלב הזה של הסיפור אלא פשוט ללכת בשיא האלגנטיות למשרד
הפנים ובארשת פנים בוגרת ללא כל משקעים נפשיים וטראומות מהעבר
-לשנות את שם המשפחה.
וכך היה , חן חשב ששם משפחה שקרוב לשם משפחתו הקודם כמו אלטי,
או זחן, עדיין יעלה אסוציאציות הקשורות לרכב המקרטע והרועש,
ולבסוף החליט ללכת על שם המשפחה הידוע לשמצה:גינה. נו טוב הוא
אולי לא ידוע לשמצה, למעשה הוא לא ממש ידוע, אבל חן רצה שם
משפחה מיוחד , שיעלה אסוציאציות חיוביות, כמו פרחים וגינה
פורחת, ולא של אוטו מקרטע ורועש.
באותו יום חייו של חן השתנו מין הקצה אל הקצה. לא עוד
אלטיזחן.אלא חן גינה. הוי כמה שהוא היה מאושר.
הימים עברו חלפו להם, חן פגש את אשתו לעתיד שרק לשם הפרטים
נציין ששמה היה חוחית, לאחר כשנה הם נישאו בטקס מפואר , וכמובן
שלא היה מאושר מהם.
כעבור 9 חודשים ילדה חוחית את בתם בכורתם הנחמדת, וחן החליט
שלבתו הבכורה יקראו על שם סבתה של בת דוד אמו -חוה.
וכך היה , לילדה הקטנטנה קראו בשם חוה.

המסכנה נאלצה לסבול את משמעות שמה עד יום חתונתה.
חוה גינה. חה ואגינה.
ואני שואלת אתכם, האם מתן שמות גרועים לילדך הוא בכל זאת משהו
שטבוע בגנים ועובר בתורשה?