נועה פנק / נפילה |
ומביטה למטה
שואפת את האויר.
העלים נעים ברוח,
היום הוא יום סגריר
ישנם אי שם למעלה
להקה של ציפורים.
לפתע רגל
מקדימה מחשבה.
הליכה אל הלא נודע
בידיעה שאין מקום לחזור.
והריקוד, שגרם לחיוך
ולאושר, ולחיים
במקום כזה
כבר אינו, ואין טעם
לנסות להיאבק.
קפיצה.
האוויר שורק מסביב.
עוצמת עיניים
ומתמכרת לתענוג
שבמוות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|