בהתחלה הכל טוב
"נורמלי" אם תרצה
וביום בהיר אחד
מתחילה ההתדרדרות
ולא משנה בכלל למה
כי זה הדברים הקטנים
שמפילים אותך
כבר אין לך חשק
לחייך, לשמוח, לצחוק
לאהוב, לרגש, להרגיש

ומיד אחר כך הגוף מתחיל להיכנע
כבר לא מרגיש כל כך טוב
כאבים, סחרחורות, הקאות
קוצר נשימה, פרפרים, רעד בברכיים

וכולם תומכים ומבינים
ורוצים לעזור
רק חבל שאי אפשר
כי למחלה הסופנית הזו
עוד לא נתנו שם

ולאט לאט אתה מרגיש אותו מתקרב
הסוף...
ושיחות נפש של פעם בחיים אל תוך הלילה
רצופות שיעולים, דמעות וחיבוקים מהלב
ואתה חושב שהפנמת, שקיבלת
אתה הולך למות

והנה הוא מגיע
והוא תפס אותך לא מוכן
לא הספקת כמעט שום דבר
ורגע אחר כך
אתה כבר לא איתנו
אתה מת
ואולי זה עדיף
כי ממש סבלת פה

וניצחת אותה
את המחלה הסופית הקשה מכולם
מצאת לה גם שם
                     אהבה נכזבת...