קול הרוח בחרכים
והד במסדרונות ריקים.
גשם המתדפק בחלון
וחליל, לבד, אחרון.
עפרונו הדק משרבט
ואני ממתין מתלבט,
בעיניו מבט של תם
אבל הוא מבקש רק דם.
צחוקי ילדים בחצר
וזקן מכוכב אחר,
אשה בשמלה אדומה
רגבים בעונה רטובה.
שוב עפרונו מוסט ומורם
שוב הוא לוחש שזה עוד לא חם
שצריך איזה עייט ברקע, מעל,
שינבור בבשר ויקרע ויבעל.
ואני צולל מעבר לזמן
למקום אחר, לא משם לא מכאן,
גויות ברחובות צידון
מי שבסוף נופל אחרון.
לי הוא נראה רגוע יותר
עכשיו הוא רופא מזן אחר
עכשיו כשליבי בידו מפרפר
האקדח בכיסי קורא לנוקר.
ואבי שאגרופו קמוץ
והחושך שעומד בחוץ
ואימי שדמעותיה שיכר
ביקשתי להיות רק איכר...
אחר בעיתון כתבו בקיצור
איך זה קרה, אין זה ברור
שהיה כאן ניסוי שיצא משליטה
ואנליסט נמצא ירוי במיטה.
25 יוני 1992 |
