מה עוד אני יכול הגיד לך שישנה משהו.
כבר אמרתי כל מה שאני יכול.
הצעתי לך את האהבה שלי ודחית אותה זו היתה פשוט הנקודה שנשברתי
בה.
הייתי מוכן לוותר כמעט על הכל אפילו על חלק מעצמי, להשתנות כל
שינוי חיצוני או פנימי לטוב או לרע את רק היית צריכה לאמר
מילה.

זה לא שאני הייתי מיואש וזה לא שרציתי סתם זה פשוט שאת היית
הנקודת אור היחידה שלי האור בקצה המנהרה של הדיכאונות והייאוש
אבל פתאום האור נכבה והמנהרה נהייתה יותר ויותר עמוקה וכל מפגש
איתך, כל שיחה איתך משאירים מעט אור ומראים שאולי המנהרה תגיע
לסיומה אבל בסוף כל שיחה גם הייאוש גובר בגלל הסיבה הפשוטה
שאחרי כל יום שאני רואה אותך ואחרי כל שיחה שלנו אני רק מתאהב
בך יותר ויותר ואני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי אם אנשים
אומרים לי שנאי אפאטי ושלא אכפת לי מכלום זה כי אני מקדיש את
כל תתשומת הלב שלי אליך זה לא כי אני אובססיבי זה כי את כ"כ
מיוחדת ופשוט שבית אותי.

את רק תאמרי מילה ואני אבוא רק תבקשי משהו ואני אתן בלי
להתחשבן ובלי כלום אני רק אתן.
רק בשביל ההרגשה שאנו חולקים בינינו את אותה האהבה.