New Stage - Go To Main Page

ג. אמילי קיס
/
כחול עמוק

וכך ישבנו על הספסל החשוך, שתי נפשות בודדות שקועות במחשבות
שתוקפות בלילה. שמתי את ראשי על ברכיו והוא ליטף לי את הלחי...
"אני אוהב אותך".
קיוויתי שזה היה האותו "אוהב אותך" שרציתי לשמוע.
-"וכשאני אמות, גם אז תאהב אותי?"

-"איזה שטויות! את לא תמותי!"

-"אני דווקא כן, זה ייקח קצת זמן, אתה צריך רק לחכות."

-"מה פתאום! ואם כבר, אז אני אמות ראשון."

-"לא! אני רוצה ראשונה, איזה צבע יהיה לפרחים שתשים לי על
הקבר?"

-"כחול עמוק...שחור, כי זה מה שאת הכי אוהבת. אבל זה לא יקרה
אז לא משנה. ואיזה צבע את תשימי לי?"

-"שחור, כמו העיניים המבריקות שלך, כהה, מרגש...
ובאותו יום אני אקנה ציפור, ציפור תמיד תזכיר לי אותך, כל כך
חופשי, כל כך אהוב...
אבל אני אמות ראשונה אז זה לא חשוב."

-"תסלחי לי יקירתי! אבל אני מת ראשון וזהו. עוד לא נשאר הרבה
זמן לחכות, בקצב הזה.."

-"אולי נמות ביחד?! כמו רומיאו ויוליה, זה תמיד נשמע לי נחמד-
למות עם האהבה"
אני חושבת שהוא כבר הבין שאני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי בחיי.

-"ביחד? מתאים לי. נו...אז מתי מתים?" הוא חייך,

-"אל תמהר, עכשיו זה כבר סיפור אחר, קודם צריך לאהוב."

-"זה כבר בוצע, אני אוהב אותך, אני חושב שזה מספיק, רק
ש...נשאר הצד שלך."

הרמתי את הראש אליו, והדבר הבא שהוא הבין זה שאני הוכחתי לו את
אהבתי בנשיקה.
יום למחרת, חדרי היה מלא ורדים כחולים כהים, וציפור...
רק שאף אחד מאתנו לא מת, תכננו לעשות את זה ביחד...בעוד 70 שנה
אולי...


                  מוקדש לתומר .ס. שאותו לא אשכח לעולם



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 4/1/02 0:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג. אמילי קיס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה