ישנם כמה קטעים בסיפור הבא שאינם קשורים, לכאורה, אחד לשני -
זה בכוונה - הקשר ביניהם תלוי איך שתסתכלו על זה.


היה זה בערב אחד, לא קר במיוחד, היא לא הרגישה טוב, הייתה לה
בחילה, היא הייתה על סף עילפון.
נמאס לה כבר מכל המחלות האלו שתוקפות אותה כל הזמן. פעם ברך,
פעם בגב ועכשיו היא גם חושבת שהיא נהייתה מאוהבת!!!
אז היא עמדה שם בין אלפי אנשים שמחכים בתור וכמובן ישראלים
(דוחפים). מחכה כבר להיכנס, מעולם לא רצתה כ"כ להשתין!!!
מישהו דוחף אותה, בדיוק איפה ששלפוחית השתן נמצאת!!! בדיוק שם!
לא יכולת לדחוף אותה במקום אחר?
עוד שנייה היא הולכת להתפוצץ!!!
סוף סוף הכניסו אותה פנימה. היא רצה בכל כוחה לעבר השירותים
הקרובים עד שגילתה... נחשו מה? גם שם יש תור והוא ארוך נורא!
אבל זה לא כל כך נורא, אני בטוח שהכל יסתדר עבורה...

היא החלה לרעוד ולקפוץ והבעת פנים אבודה התנסחה על פניה, עד
שהאישה לפניה נתנה לה לעקוף בטוב ליבה.
היא נכנסה והשתינה לה וגם השלפוחית כאבה אבל זה לא היה כזה
נורא. היא יצאה ברווחה ענקית והתקדמה עם ידידתה, מיכלי, לעבר
הבמה...
הן צעדו להן וראו המון המון אנשים, כולם לבושים במלוא הדרם
ומחכים לכמה זמרים טובים שיעלו על הבמה, ישירו שירים ויצעקו
כמה סיסמאות.
היא ומיכלי ניסו טיפה להידחף, להזיז פה יד ושם רגל, כי אחרי
הכל זה נראה לה דיי חשוב להיות בשורה הראשונה, אחרי הכל שתיהן
נמוכות מאוד ובחיים הן לא יוכלו לראות וגם לא לרקוד!
פתאום איבדו אחת את השניה - מיכלי נעלמה והיא - זזה בכלל
לכיוון אחר. ואז כמובן התחילו הדחיפות והלחיצות, והיא שהייתה
בכלל חולה והרגישה רע מאוד, נמחצה ולא יכלה לעמוד בזה עוד!
הזמר הראשון הגיע לבמה והחל לשיר. והיא, שמאוד אהבה לאחרונה את
שיריו, נורא רצתה ליהנות אבל לא יכלה.
אבל זה לא כל כך נורא, אני בטוח שהכל יסתדר עבורה...

כולם דחפו אותה כמו בהמות, ממש חיות! אחרי זה עוד האשימו אותה
שהיא דוחפת אחרים שנמצאים מלפניה, שבסה"כ כל מה שרצתה זה לצאת
מפה עכשיו! בבקשה!!!
ולאט לאט היא איבדה את היכולת לנשום ובמקום כמה חלקיקי חמצן
שבקושי נותרו, נשמה המון חלקיקי ניקוטין ועשן שעכשיו שם שלטו.
היא לאט לאט החלה לאבד את תחושותיה עד שמזל שמישהו שם לב וטיפה
ניסה לעזור.
זוג: חבר וחברה בגיל 20 ומשהו ניסו להעביר אותה לצד השני, אל
מיכלי. מיכלי הציעה לה קצת שוקולד, אולי זה יחזיר לה קצת את
התחושה, אך היא לא יכלה יותר לסבול את זה, ועוד במקום שכרגע
הייתה, היה עוד יותר נורא!
היא ניסתה לצאת משם, מהדוחק, בכל כוחה, אך לשווא, אפילו לצאת
החיות לא נתנו לה!
לבסוף, איכשהו, הצליחה לפלס את דרכה כאשר לפתע הבחינה בידידה.
היא החלה לבכות שם מרוב לחץ - חשבה כי היא באמת עומדת להתעלף!
ישר קפצה אל זרועותיו החמימות בחיבוק סוחף. כעת היא הרגישה
בטוחה, אף על פי שהייתה עוד בהמון הזה, הרשע! הוא חיבק אותה
ולקח אותה מהר מהר לצד, השקה אותה במים והרגיעה.
והשירים עוברים להם אחד אחרי השני והיא שרה אותם, אך מרוכזת
במי שלידה. והוא מביא לה מים ושוב משקה אותה ומחבק, והיא
מאושרת כי זה כל מה שהייתה צריכה - רק קצת אכפתיות ממישהו
ואהבה!
ואז אחרי שהכל נגמר, כבר תכננה לנשוק לו על שפתיו ולהגיד תודה!
אבל התזמון היה נורא כי ידידה השני לפתע בא.
זה גם לא נעים כי הוא ידיד טוב שלה - אותה הבחורה.
הם המשיכו ללכת ואז נפרדו, הערב עבר לו - ונוצר ייאוש קצת
מוזר...
כי הפעם הבאה שאותו היא תראה תהיה עוד המון זמן - כך השטן
מקווה.
אבל זה לא כל כך נורא, אני בטוח שהכל יסתדר עבורה...

היא הלכה לה לישון, קצת עצובה ועם המון מחשבה וכשקמה בבוקר
החליטה החלטה  משמעותית וחשובה: היא הולכת להיות נחמדה לכל
איש, אישה, ילד וילדה.
פשוט להיות נחמדה ולעזור ולתת, למה? אין לי מושג - תשאלו
אותה!

ועברו כמה ימים וגם כמה לילות והיא לחייה חזרה, עכשיו היא על
כדוה"א ולא על כוכב האהבה.
עוברת חיים שלמים, הילדה ההיא, עם המון כוונה ומטרה, אך בדרך
הורסת גם את עצמה.

הגיע יום רביעי - יום ארוך ומייגע בשבילה, לפעמים יום טוב
ולפעמים יום רע.
היא קמה בבוקר והלכה לביה"ס, פגשה כמה חברים וחברות, מדברת
וצוחקת, אך בפנים בא לה לבכות.
הכל כ"כ לא אמיתי, אין לה באמת עם מי לדבר, אפילו לא עם חבר.
ואלו שכן יכלה איתם לדבר, עזבו אותה לטובת ארץ רחוקה - ארץ
המסתורין...
היא נשארה לה לבדה עם כל כך הרבה בעיות לפתור ואין לה בכלל מי
שיעזור.
אבל אין מה לעשות - זאת כולם יודעים - כמובן שצריך להמשיך את
החיים.
אז היא נסעה לה למקום בו שוכחים הכל לכמה שעות טובות, אך גם שם
היא בודדה ונשארת לבדה, נלחמת עם עצמה.
היא רוקדת ורוקדת ופתאום לא מסתדרת. פה תנועה לא הלכה ושם
החמיצה איזו ספירה.
אך זה לא כל כך נורא, אני בטוח שהכל יסתדר עבורה...

המטרונום מתקתק, את כולם הוא מעצבן, רק אותה הוא מרגיע, נותן
לה טיפת שלווה, שקט נפשי כזה נפלא...
ושוב כשאך יצאה מאותו חדר קטן לעולם הגדול, הבעיות שוב התחילו
לגדול.
וצעקות ומריבות והיא כבר אינה יכולה יותר לסבול.
חזרה הביתה והסתגרה בחדרה, תוהה איך להמשיך הלאה?
היא רוצה לברוח מפה למקום אחר, מקום בו הכל מסתדר.
אבל שוב, אינה יכולה המקום היחידי הוא כוכב האהבה שנמצא בארץ
רחוקה - ארץ המסתורין...

שבוע עבר מאז והיא פותחת ספר תצלומים.
תצלומי טבע נהדרים היו שם: מים, אדמה, אור ושמיים - מקומות
קסומים ומופלאים.
ושם היא רצתה להיות - כי זוהי הארץ הרחוקה, ארץ המסתורין!
זוהי ארץ בה הכל קסום ונפלא ואפשר להיות שם כמה שרוצים עם מי
שאוהבים ולעשות את כל שנחפוץ!
שם אפשר לברוח מכל הצרות, אפילו קליטה של פלאפון לא מהווה יותר
בעיות.
שום דבר לא נמצא שם מלבדה ומלבד הנוף העוצר נשימה.
עומדת שם על צוק ובוהה בכל. לוקחת מכחול ומתחילה לצייר, מנסה
לפחמות בקצת צבע לתאר לאנשים שעוד לא היו שם, בארץ הרחוקה,
לאנשים שיכול להיות וגם לא יגיעו אליה לעולם.
מנסה בכל כוחה ומשקיעה כ"כ הרבה מחשבה ואהבה ואפילו גם דמעה,
כי עכשיו היא בוכה.
בוכה היא מאושר - היא גילתה!
ולאט לאט מצרפת לשם, לארץ הרחוקה שלה עוד אדם אחד, שהוא יחיד
ומיוחד.
מנסה לגרום לו להרגיש את אותה התחושה הנהדרת של לחיות על קו
האופק ללא הטרדות ובעיות.
ושם, באותו המקום בדיוק, מתחילה לרקוד לצלילי מוסיקת הרוח
המתנגנת באוזניה.
רוקדת ורוקדת ורוקדת ורוקדת ורוקדת ורוקדת ורוקדת ורוקדת
ורוקדת ורוקדת ורוקדת ורוקדת ורוקדת...

התעוררי ילדה! התעוררי! אינך רואה שקרעו לך הכל? אינך רואה
שתלשו לך את הדבר היקר לך ביותר בחייך?
אינך רואה?
והיא קמה בבהלה, מסתכלת ורואה - אכן הכל נקרע!
הדבר היקר לה ביותר בעולם ירד לטמיון! זהו דבר שלא ניתן לתקן!
לא ניתן לשפץ או לקנות חדש! - הרסתם לה הכל!!! את כל החוויה!
היא איבדה את הדרך ועכשיו ייקח לה שנים למצוא את הדרך ולחזור
לאותה ארץ רחוקה!

אבל זה לא כל כך נורא, אני בטוח שהכל יסתדר עבורה...