זה לא היה היום של חיים. קודם שמו אותו על המשאית המסריחה הזאת
ואז נתנו לו להוביל שילוב נחמד מאוד: מצתים פגומים וגז הליום.
הוא הצליח לעצור בכל רמזור אפשרי והייתה משאית זבל מלפניו.
בערך אחרי 45 דקות של נסיעה איטית הוא ראה את הילד, איזה
אידיוט עם ילקוט, כנראה בדרך לבית הספר שהחליט לחצות בדיוק שני
מטר לפני המעבר חציה. בדיוק מספיק כדי לגרום לחיים לסטות
מהמסלול ולגרום לילד לרוץ בבהלה לעבר המשאית. למזלם של חיים
והילד, חור תולעת הופיע במקום ושיגר את הילד בדיוק חצי מטר
שמאלה.


                                                         

יוני באמת התכונן לבחינה בפיסיקה הפעם, ובגלל זה הוא ידע מה
בדיוק קרה כשהוא השתגר חצי מטר שמאלה. אבל שאר העולם לא ידע.
יוני שמע פעם אמרה: "הקיום תלוי באמונה."  מסתבר ששאר העולם גם
שמע אותה כי אנשים התחילו ליצור דברים מסביבו.

בהתחלה הוא ניסה להסביר להם, שזה לא באמת, והוא לא קוסם וזה
הכל מדעי. אבל אף אחד לא הקשיב לו הם היו עסוקים בלעוף ועוד
דברים שנגדו את כל מה שהוא למד כל כך הרבה ביומיים האחרונים.
הוא הסתכל על חיים, חיים היה עסוק בלזמן דרקונים כדי להרוס את
המשאית הכל כך מסריחה שלו.

                                                       
                                                         

                                                       



במשך 40 השנים הבאות יונתן ישב בגואה ועישן סמים. אף אחד לא
היה שם יותר, אנשים התחילו לעבור משם ולטייל ביקום.  כי כשיש
לך קסם, לא צריך פטריות. יונתן לא ממש הבין את כל הקטע של
הקסם, אחרי הכל הוא ידע שהכל זה רק שטות, ושאין באמת קסם,
ושבשניה שכולם יבינו את זה הם הולכים ליפול מהשמיים כמו יתושים
אחרי קרב עם עיתון. ליונתן זה נראה היה מאוד הגיוני כי אחרי
הכל 40 שנה של עישון סמים עושה דברים מוזרים למוח.