מביט מטה מהחלון
חיוך של עצב
הארץ מתרחקת
הכחול משתלט על החום
מטשטש גבולות
ואני יודע שלא אחזור
לא אחזור לכאן
עוד
לעולם
כי אני איש הכוכבים...


נזכר כמה טוב היה לי
חיוך של עצב
הארץ הזאת
שהייתה ביתי
האנשים שהיו לי לחברי
הדברים שהיו לי
שלא יהיו לי
עוד
לעולם
כי אני איש הכוכבים...


מביט אל החלון למעלה
חיוך של אושר
החלל הזה
שיהיה ביתי
השחור משתלט על הנצנוצים
מבהיר גבולות
ואני יודע שאני הולך לשם
רק לשם
לעולם
כי אני איש הכוכבים...


מדמיין כמה טוב יהיה לי
חיוך של אושר
החלל הזה
שיהיה ביתי
האנשים שיהיו לחברי
הדברים שיהיו לי
רק לי
לעולם
כי אני איש הכוכבים...


דמותך עולה כענן בזיכרוני
חיוך של עצב
את מתרחקת
העתיד משתלט על קווייך
מטשטש גבולות
ואני יודע שלא נהיה יחד
לא נפגש
עוד
לעולם
כי אני איש הכוכבים


דמותך עולה בדמיוני
חיוך של אושר
את מתקרבת
העתיד משתלט על קווייך
מבהיר גבולות
ואני יודע שנהיה יחד
נפגש
שוב
לעולם
כי אני איש הכוכבים...


זהו, לא רואה יותר
את הארץ
רק שחור עם אלפי
עניים
מביטות בי, קורצות
לי
מכבה את המחשב
דמותך נמוגה
בהבהוב אלקטרונים זוהר
הבלחה אחרונה
ואת לא כאן
לעולם
כי אני איש הכוכבים...


שלום לך, אני איש הכוכבים.
באתי מ"שם".
את כל כך יפה היום.
אפשר לקבל את?