כבר הכל היה מוכן לשקיעה
השמש והעכברים ברחו
ומי שנותר
הציץ מבעד לעיניי
אל החושך
שדמיינתי שאופף את הכל.
לא הורדו סירות הצלה
לא נורה זיקוק -
לקרוא למישהו
שימשה מתוך הערפל
שהתאבך על זגוגיות העיניים
(ואולי אלו היו דמעות)
ואז את באת
והנחת מקלות של אור
בתוך הגלגלים שלי
והתנועה נעצרה
ונשארנו שלושתנו
אני ואת והאור שהבאת.
והיה לי מוזר
אחרי כל-כך הרבה שנים
מתחת למים
(כמו לוויתן ששכח)
להוציא את הראש
ולנשום. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.