אני מודע לזה שאני דפוק בשכל. אני יודע עד כמה לא נעים לי
לקרוא את הסיפור הזה על עצמי עכשיו. החברה שלי אמרה לי שאני
כמו קיר- כל מי שמנסה להתקרב אלי מתנגש בי, אני לא נותן לאנשים
לסיים משפטים ולא נכנס איתם לוויכוחים.
אחרי האגרסיות- תנו לי קצת לספר לכם איך הכרתי את קרן. קרן
התחילה איתי בדיסקוטק- משום מה, אין לי מושג למה, היא החליטה
שאני חתיך. אני תמיד מרגיש שבנות בדיסקוטק הן כמו פרות- יש להן
מבט אידיוטי בעיניים ושום דבר להגיד. אבל ברגע שראיתי את קרן-
ידעתי מי היא. היא מלאך. היא כבר שנה נלחמת עליי. יודעת כמה
אני דפוק- ולא מוותרת. כמו נמרה היא מסתערת על כל פיסת מידע
שלי, מלקטת לאט-לאט, וכל פאזל שהיא מצליחה להרכיב שומרת בפינה-
ויורה, בדיוק בזמנים המתאימים. אפילו כמעט סיפרתי לה על הסיבה
שאני הולך לבתי-חולים כבר חודש וחצי, הלוך וחזור. "לטיפולים"-
אמרתי לה. והיא לא הרפתה, שאלה ושאלה ולא הניחה לי. אני לא
אגיד גם לכם, אני הרי יודע לשמור סודות כל כך טוב. גם בתפקיד
שלי בצבא הייתי מוצלח בשמירת סודות.
קרן תעזוב אותי יום אחד, מהיום הזה אני הכי מפחד בעולם. אני לא
אפגוש אף פעם מישהי כמוה, היא לא יודעת בכלל עד כמה אני אוהב
אותה. אוהב זה לא בדיוק המילה. נדהם זה יותר מדויק, כי בן אדם
כמוני באמת קשה לסבול. אני קם בבוקר ורואה בחור פשוט מהקיבוץ,
שאין לו מה להציע, אין לו גרוש מיותר על התחת והוא בטח שלא
דוגמן. אין לו, לפחות לא נשארו לו יותר מדי חברים- כי כולם
התנגשו בקיר, ואלה ששרדו מסתכלים עליי מהצד, וגם כשאני מצליח
לכתוב את איך שאני מרגיש באמת ועל מה אני חושב- הם לא מנסים
להבין ואומרים משהו כמו- "הנה עוד חוכמה שלו. אנחנו רגילים, זה
הרי מתאים לו להגיד דברים כאלה". קרן עברה את הקיר הזה כל כך
מזמן, בגלל זה אני מפחד ממנה. היא שקרנית, אני בטוח. היא חושבת
שאני הגבר הכי יפה שהיא מכירה. עם כישרון הכתיבה הכי מטורלל
ומגניב בעולם.
אבל גם היא בן אדם, גם לה יש עיניים, והיא יודעת שאני דפוק
בשכל. אני רק מחכה לראות מתי היא תישבר. לא נשברה עד עכשיו-
תישבר עוד חודש. לא עוד חודש- עוד שנה. מקסימום שנה וחצי. היא
תתחיל חיים חדשים, ולאט לאט כל יופי-הנפש שלה יתחיל להתקלף.
אני בטוח שמתחת למלאכית הטהורה שלי מסתתרת איזו חתיכת נבלה שרק
מחכה לצאת החוצה ברגע שיוודע לה עד כמה אני מאוהב בה.
אני אוהב אותך קרן, אבל גם יודע שכל האנשים בעולם הם חארות.