|
ושוב אני והבושה המרעילה
כשאני נפגשת למולה
מגנה מבזה אותי
ואמרתי שאני נזקקת
והייתי חלשה
היא אחזה בי
הבושה המרעילה
לא נתתי לה מקום או שם
הבושה
המרעילה
ואני מריונטה אצלה בידיים
לספק את הצרכים שלי? שלה?
ובושתי בה ועליה
כשהלכתי לאיבוד
אז מצאתי את העלבון, וזאת היא
בכל היא אשמה, המרעילה
הבושה
אז בחרתי לבד
בלי שאף אחד ייגע או ייקח
בלי להיות נצרך או מצרך
בלי להזדקק
להתנקות להזדכך
והיא עוד בתוכי הבושה המרעילה
המגעילה
כשרציתי אהבה אבל פחדתי
לעמוד מולה , אז נכנעתי לה
עד שאלמד, עד שלבד
עד שאגדל
עד שיידלק האור. |
|
|
מה עם הזכויות
על הסלוגנים למי
הם שמורים, בטח
לבמה חדשה אבל
למי עוד, מה כל
מה שאנחנו
כותבים נהפך
להיות בחזקת
הבמה, איפה
הזכויות שלנו,
עד מתי נסבול את
עקירת זכויות
היוצרים שלנו,
עד מתי?
אני דורש פתיחה
של הספרים,
ולבדוק מי
מרוויח מה?, של
מי כל רעיון,
ומי זה חרגול?
עו"ד שמעון
מזרחי, יו"ר
עמותת
הסלוגניסטים
מתוך מכתב חריף
לאחד רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.