כבשת אותי עם הכוכבים.
פגשתי אותך, והחיוך המתוק שלך חשף שיניים כל כך טהורות כמו
נוגה שזורח לפנות בוקר או ערב. נשארנו ערים כל הלילה כדי לראות
את הזריחה. תלית לי מערכת שמש קטנה בחדר, שתאיר אותי בכל יום
מחדש. היית גבוה, וראשך נגע במרקורי, הכי קרוב לשמש, וכמעט
נשרפת ממנה כשם שאהבתנו בערה.
כל יום איתך היה המראה חדשה. לקחת אותי למקומות חדשים, מחקר
יומיומי על פלאי היקום. ליבי להט כמו אחרי פיצוץ מהריב של כוכב
מזדקן, שליבו לא ידע ריגוש זה זמן כה רב.
אתה היית אוריון הצייד, את ליבי צדת, ושמך כתוב בכוכבים. הבטחת
לי ירח, הבטחת לי עולם ומלואו. היתי צריכה אותך כל כך, זקוקה
לך. תלויה בך כמו כדור הארץ בשמש.
עזבת אותי, והאור נעלם מחיי. החום קפא, עידן הקרח החל והעולם
הפך להיות חלל ריק ואפל כל כך. כל פרי שנשאה אהבתנו נהרס בחורף
ההוא. חורף גרעיני לעולם, לאהבה.
בלעדיך.