הילדה שידעה הכל פשוט נולדה ככה, עם ידע בכל תחום אפשרי.
היא התחילה לדבר בגיל שלושה חודשים. אל תחשבו שעד אז היא לא
ידעה לדבר, הילדה שידעה הכל פשוט הרהרה מתי להתחיל לחלוק עם
אנשים את הידע שלה.
הילדים בגן צחקו על הילדה שידעה הכל כשהיא אמרה להם שלחסידה
אין שום קשר לדרך שבה תינוקות מגיעים לעולם. הגננת אמרה שהילדה
שידעה הכל בוגרת לגילה.
הכל זה הרבה דברים, הילדה שידעה הכל ידעה את זה. היא ידעה גם
כמה אנשים בממוצע מתים כל יום מרעב, ממחלות שחברות תרופות לא
השקיעו כספים במחקר עליהן וממלחמות. היא ידעה כמה ילדים גרו
ברחובות העולם, כמה מהם לא אכלו ארוחת ערב וכנראה שגם לא יאכלו
למחרת.
הילדה שידעה הכל לא הייתה תמימה. מאז ומתמיד היא ידעה שהעולם
לא מקום יפה ורוב האנשים לא יהיו נחמדים אליך, לא משנה עד כמה
אתה נחמד.
הילדה שידעה הכל שמחה כשהיא עלתה לכיתה א', היא חשבה שבבית
הספר היא תוכל ללמוד דברים חדשים ויהיה לה מעניין, אבל כבר
עברו כמה שנים והיא השתעממה.
לפעמים היה לה כל כך משעמם עד שהיא הייתה מוציאה סרגל מהקלמר
שלה ומעבירה אותו על הזרועות שלה, מעל לורידים. עניין אותה
לדעת כמה זמן יקח לסימן האדום עד שהוא יעלם. בדרך כלל כמה
שניות.
לילדה שידעה הכל היה משעמם גם בבית. היא הייתה יושבת בחדר שלה
או במטבח ו"מציירת" על הורידים שלה עם הסרגל.
יום אחד היא לא מצאה את הסרגל. לא נורא, חשבה הילדה שידעה הכל
וחייכה לעצמה. היא לקחה סכין.