"כשתהיה גדול...אם אני חיה...אני קונה לך זאב..." אמרה סבתא
לפני כחודש בביתה... לפני כרבע שעה סיפר לי אחי, אדם, שסבתא לא
תקיים את ההבטחה...
רגש עז אחז לפתע בלסת התחתונה ובחזה. עזבתי את המחשב, קמתי
לרגע, התיישבתי שנית... לא ידעתי מה לעשות... עשרים ושלישי
ליוני, לפני כשבע וחצי שנים...אמא... רביעי ביולי...לפני שש
וחצי שנים...סבא...לפני שעתיים סבתא... לא ידעתי מה לעשות. אני
מנוסה מאוד עם מוות אבל כשזה אוחז אותך פתאום, הבן זונה הקטן,
אתה פשוט לא יודע מה לעשות.

פניתי לעבר המטבח, ראיתי פיצה עם זיתים על צלחת במיקרוגל. דלתו
נשענה על הסוגר, לא סגורה למרות זאת. "אדם" פלטתי... אדם לא
הגיב, הוא נכנס למקלחת. אמרתי עוד שלוש ארבע פעמים בעוצמת קול
הולכת וגוברת... אדם לא הגיב. נכנסתי לחדר המקלחת וטענתי
שהפיצה שלו במיקרוגל, הוא לא הגיב. שאלתי אותו אם הוא אוכל
אותה והוא הניד בשלילה.

כשהמוות תופס, לא יודעים מה לעשות. אכלתי את הפיצה, חזרתי לשבת
על הכיסא, הרהרתי בזאב. לפתע תחושה עזה של בכי תפסה בי, עצרתי
אותה והפכתי אותה לתחושת כעס. קמתי שנית ואכלתי מעדן דניאלה.
פניתי לעבר חדרי, הוצאתי את סיגרית המרלבורו אדום האחרונה
שבקופסא, הבטחתי לניצן שזו הסיגריה האחרונה. לפחות את זה אני
מקווה לקיים.

עישנתי אותה, מדי פעם הפרחתי טבעת עשן, מפל וחץ עשן. סיימתי את
הסיגריה, גירדתי בראשי. "סבתא מתה בשיבה טובה, היא הייתה זקנה"
הרהרתי... והזאב?