דויד מן / קולות |
לוחש חצאי מילים בחשכה,
מלמול מתוק בצבע הזריחה,
רך, כמו תמימות לא מתפשרת של ילדון.
הקול הזה, שמזמזם ברקע
ומנפץ את השלווה המשכרת,
שורף כמו אור השמש הסוערת
ולא מקשיב, לא משתתק לרגע.
הקול שלך, שמבקע את ליבי,
משחיז בצעקות את סכיני הזעם
והשנאה צוחקת בו ברעם
של מריבה בגשם הערבי.
הקול שלך גווע בשתיקה,
צונח בלי כוחות על המרבד.
הכל שקט, הסערה חלפה. נשארנו כאן לבד -
אני, אתה וקול דממה דקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|