שיר אור / יופיו של המדבר |
עטופת חום
האבק,
הגרגירים,
החול.
נעטפתי,
שטופת אור
השמש,
האויר,
הקור.
בך טבועה,
טבועה לעד
מחוזקת
עד עצמותיי.
במרחק האין סופי
בין אתמול למחר
שנושא איתו
בחובו,
בתוכו,
יופיו של המדבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|