אתמול שמעתי שקשה לך,
שליבך כאב
ועוד לא די,
שאת שכה רצית לשכוח
לא נפסק
ולא נגמר.

אתמול אמרו לי שבכית
ילדה קטנה שלי, האם?
זלגו דמעות, דמעות
הפחד,
תמיד היית כה רגשנית.

אתמול נודע לי שפגעו בך,
חץ הישר אל ליבי הושלך,
ובאצבעך נותר רק פצע
שחור, כואב ולא נסלח.

ואת, ודאי את כבר יודעת
שלא מרבה אני לבכות,
אתמול שמעתי שהורע לך
וזלגו הן פתע,
בלי מחסום.

אתמול שמעתי שקשה לך
שליבך כאב
ועוד לא די
שאת שכה רצית לשכוח
לא נפסק, זה לא נגמר.

אני כותבת לך שלא תבכי,
אני בכיתי כבר מספיק.
ואם תרצי אני אהיה שם
תמיד אתן לך מענה.

אני כותבת לי
זאת רק תזכורת,
מכתב אלייך ילדתי,
כי גם כשאת שם
מעט רועדת-
תמיד את פה,
תמיד איתי.