זה לא קרה בבוקר אחד
זה לא קרה סתם ככה לבד
אבל גיליתי שמגרד לי
שם, עמוק בפנים
בהתחלה חשבתי שזה לא שלי
וחשבתי פעם שאולי זה אפילו נעים

ואחר כך זה כבר עקצץ בכל בוקר מחדש
ועם כל יום שעבר
זה הפך יותר ויותר מורגש
וכבר לא חיכיתי למחר
רציתי לקום ולברוח
אבל כל כך גירד לי
ולא נשאר בי כוח

אז פניתי לחברות שיגרדו בקצה היד
והם אמרו שאם ככה אז עדיף שאשאר לבד
והלכתי להורים שיגרדו לי את הגב
שם איפה שאי אפשר לראות או להגיע
אבל הם לא ראו סימן למקום שאצלי כאב
ואמרו לי: זה שלך , זה הכל ממך
תתגרדי מהר שזה מיד ותיכף יגמר

אז חיפשתי רופא שימצא מזור ליסורים
וימרח עלי איזה מרקחת של פלאים
נשכבתי על ספה
לפתוח את הפה
וכל מה שיצא זה רררררררר
מגרד לי שם בפנים
ואותי לא מבינים
הרופא נתן מברשת עם זיפים קשים
כזו שמגרדים בה רשת
של ברזל
כשצולים בשר על פחמים

אז בצהלה יצאתי
אל הדרך , לשחרור
כך חשבתי
לשפשף את השכבות
עוד ועוד, ועוד
איך פצעתי וחדרתי דרך הבשר
וכאבתי
נעלבתי
ונזכרתי
בכל מה שהודחק, בעבר
התאבלתי

ועדיין מגרד לי
ולפעמים זה כבר פחות
את המברשת הקשה החלפתי
ולא ביקשתי הנחות
רק מקום של שקט
איזור אחד שלא נגוע
חוף של מבטחים
בשר חשוף , מתחת עור פגוע
מכוסה בחיוכים
מסכות שנזרקו למיים
עטיפות של צלופן
הרופא אמר שיש סיכוי להרפא
אבל זה יקח הרבה הרבה
זמן
אם אני איתו יד ביד
יעשה עוד צעד
לרפא את עצמי

ומאז אני יושבת בפינה ומגרדת
לעצמי ת'נשמה
מחכה לתובנות
אוספת רגשות קטנות בקטנות
ורוצה קצת שקט
רק מקום אחד לא מגורה
חוף של מבטחים
לנפש
להגיע.