שיר אהבה לויסלבה שימבורסקה,
שיר אהבה למשוררת, מבוגרת,
כמעט כבר זקנה,
ילידת אלף תשע מאות עשרים ושלוש,
כבר די מבוגרת ויסלבה, שימבורסקה והשירים
גם, מתבגרים איתך, מזדקנים, עם העולם
שירים על שירים, שירים על כאלה,
כאלה שכבר לא כאן, אבל היו ויסלבה,
היו,
כבר די מזמן, היו,
נסיכים ורוזנים היו, צארים,
וגם, אחרים, אחרים
סתם אנשים, כורים רצענים צוענים
נוודים, סתם.
והלילה יורד ויסלבה, הלילה יורד
סתם, על חצר, על אסם
הוא יורד, סתם.
וגם השירים, הם סתם,
ואז אחדים ואולי רבים
מחייכים, ואולי גם צוחקים, אולי גם
גם ואולי, החיים ויסלבה שימבורסקה
החיים, כבר מזמן אינם, גם המתים
אינם, ויסלבה שימבורסקה
וגם, מי עוד גם?
השניים לאלף? ואדולפי הצחקן?
השניים לאלף, לא יהיו יותר כאן
יהיו אחרים, כאן ושם
ושמים וים
וגשר יפול לנהר הרחב
ואנחנו ויסלבה, אנחנו היכן
כאן ושם וגם.