זהו, הוא סיים.
זה אומנם לקח לו אין ספור שעות, אבל הוא סיים.
הוא עבר עליו בערך 50 פעמים, אם לא יותר.
כל פסיק היה במקום, כל שורה נוסחא מחדש לפחות פעמיים. הכול היה
במקום הנכון.
הוא עמד מול המסך קורא את היצירה אשר כתב לבדו, ללא עזרת אף
אחד אחר, וחייך.
מבחינתו זה היה מושלם, פרי של גאוניותו.
אך לפתע זה פגע בו.  האם הסיפור טוב כפי שהוא חושב שהוא?
בו במקום החלו להציף את ראשו מחשבות על עד כמה גרוע הסיפור
שלו.
התשובה המיידית עליה חשב היא פשוט לפרסם אותה אי שם במרחבי
האינטרנט ולבדוק את התשובה,
אך כאשר נתבקש ללחוץ על כפתור ה-"שלח" הוא פשוט לא היה מסוגל,
זה היה כאילו משהו מונע ממנו את הגישה לכפתור. הוא סגר את
המחשב וקרא שוב, בפעם המי יודע כמה את הסיפור.
הפעם הסיפור כבר נראה לו רע, ואם לדייק אז הוא אפילו נראה לו
גרוע.
הוא לא ידע מה לעשות. לחבר או לכל אדם אחר המכיר אותו הוא בטח
שלא יכל להראות את הסיפור, ובאינטרנט כפי שכבר סופר הוא נכשל
בפעולה הפשוטה של ללחוץ על כפתור.
הוא לקח את הסיפור לידו, קרא אותו שוב, אמר לו יפה שלום וזרק
אותו לפח.
חבל........