במצור
וזה נראה כאילו הם מכתרים אותי
ביתי הוא מבצרי
ואני במצור
כמו בטבעת חנק על הצוואר
הם חונקים אותי בחיבוק דוב
של אהבה
ככה הם אומרים
ונראה לי שאפילו הם לא יודעים
שהם משקרים
לי כמו לעצמם
כמה נזקקים
לי ,
כמו לכלי
לתעל בו את כל הפחדים
שהם חלשים ומפחדים
להודות באמת, שאם הם ירפו
אני אולי אראה, מקרוב
ואשמור על מרחק
זה הפחד שלהם שחונק
אותי האשמה, כמו ספוג
מסמורטט כבר נשפך ממני החוצה
מלהכיל אפילו אותי
שטבעתי

יושבת במצור שומרת על עצמי
שלא אתפתה עוד לפח
שכבר לא אני אושלך
צובאים את צבאותיכם על הקווים
שלי, אספתם את כולם
למלחמה, גם מי שבימים של חול
היו אחיי
הם נרתמים אליכם
ומכתרים מקנטרים עליי
שבמצור
מפחדת שתפרצו לי לחצר
ותיקחו ממני ביתי הוא מבצרי
ומה יישאר אז עבורי
חלקת ארץ קטנה, שאבדה
עוד בימי ילדותי
שהועדתם אותי, ללחום ולא לנצח
לאבד עוד חלל , עוד חלום
קראתם לי השמש כשקבלתי רק ירח
להישאר , ריקה, נתינה למרותכם
שאולי תשליכו לים?
כדי שלא יהיה בי עוד פגם.