מוזר איך בשעות האלו של הלילה הכל זורם החוצה,
כמו סכר שנפתח (כן כן אני יודע, אנלוגיה גרועה וממש ממש קיטש
אבל נכון !!!)
והכל פשוט מציף אותי.

אותי...
ואני מה?
אדון המסכות?
אדון הרגשות?
אדון הכלום !!!

אפילו על עצמי אני לא מצליח להשתלט, עם כל הכוח הזה, יקום שלם
והכל... כלום.
שער שחור נפתח מולי, ללכת? להישאר?
מצד אחד זה מסקרן, לאן זה יוביל? איפה אני אמצא את עצמי בסוף
היום?
מצד שני ... המצב הזה מוכר לי, הייתי כאן עשרות פעמים, נכון
שזה כואב יותר כל פעם אבל בכל זאת יש מה להעריך ברגילות,
אני יודע להתמודד עם רגילות, אני יודע להערים על כולם שהכל
בסדר ברגילות...
אני רגיל לרגילות שלי כמו שכל אדם רגיל לרגילות שלו, אני מכיר
כל פינה במקום החשוך והמאובק הזה... (אולי צריך להזמין מנקה)
כל גרגר אבק מוכר לי כבר שנים, נכון שכבר שנה וחצי לא הייתי
כאן אבל עדיין, לאורך כל כך הרבה שנים קראתי למקום הזה בית,
אולי לא בית חלומות... אפילו לא קופסת קרטון רטובה לפעמים אבל
עדיין, בית.

ואז לפני שנה וחצי פגשתי אותה, כל כך יפה, כל כך טהורה,
כאילו שהעולם שלי לא נגע בה מעולם, היית  עולם שלם של תמימות
יופי וחום.

איך שהיא פשוט באה והתיישבה,
במשך כל הלילה כמעט לא הוציאה מילה מהפה, רק הקשיבה לי מנגן,
מנגן לה...
כל כך הרבה זמן עבר מאז שנגנתי למישהו שבאמת הקשיב ולא רק שמע,

כל כך הרבה זמן מאז שנראה כאילו זה מעניין מישהו
(ואני שונא להיות מוסיקת רקע לשיחה צולעת).

אבל היא באה והקשיבה לי, בלי לדבר, בלי לצחוק,
רק להקשיב ולהסתכל עליי בעיניים הגדולות האלו, היפות האלו...
אם לומר את האמת אז העיניים הם בעצם מה שתפש אותי
איך אפשר להתעלם מעיניים כאלה שפשוט מסתכלות עלייך ?

גררררררררררררררררררררררררררר !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

פשוט מטמטם כל העסק הזה.

אתם מבינים, ישבתי שם באוהל הזה... חבר שלי בדיוק הגיע מקריית
שמונה בשביל לחגוג איתי יומולדת מאוחרת (שבוע איחור אבל בכל
זאת הוא בא מקריית שמונה לא ?)
הגענו רק בשביל לשבת אולי 10 דקות ופתאום היא נכנסת לה, בלי
התחשבות בתוכניות שלנו בכלל, היא צועדת פנימה.

זה היה בערך ב - 22:00, החבר שלי נסע חזרה ב 23:00
(עד היום רוצה להרוג אותי בגלל זה)
ישבתי איתה עד 05:00 בבוקר,
(הזמנתי חברים שיבואו כדי שנוכל לתת לה אח"כ טרמפ הביתה),
ולפני שהיא ירדה מהאוטו לקחתי טלפון...

הלוואי ויכולתי לגמור את הסיפור כמו שתמיד סיפרתי אותו עד
עכשיו, "ואנחנו ביחד מאז" ...

אבל לא ...

היום אנחנו לא ביחד, היום אני יושב כאן בוכה וכותב (מצטער על
התיאורים המיותרים) ואפילו לא יודע מה אני כותב, איזה סוג של
תראפיה אישית אני מנחש, או אולי סתם פסיכוזה, פסיכי דווקא
מתאים לי, אם הייתי פסיכי לא הייתי במצב כזה עכשיו, לא הייתי
באבל (איך לא רואים עליי נכון?)
אולי באמת אדון המסכות... אבל האמת היא שאני פשוט טוב בלהדחיק
(לא בריא נכון אבל זה מה יש!!!)
פשוט מצוין בלקחת רגש ולהתעלם ממנו (לפחות עד שאני לבד בחדר,
בלילה).

עכשיו אני לבד, השעה 03:00 בבוקר ואני משתגע !!!
געגוע ?
בדידות?
מה ? !!!!!!!!!!!

אין לי מושג אפילו מה הגוש הזה בבטן אומר ולמי !!!
אני רק יודע שאני משתגע !!!
"אני אשתגע ,
כשתאמרי שלום" !!!!!

שלום !!!
(כן אני יודע שאני לא ממש מצחיק אבל אני משתדל לא?)

חוצמזה שאני לא חושב בכלל שמשהו יקרא את זה פעם אז למה לא?

שנה ושבעה חודשים ביחד, ופתאום בום!!! ואין לי מושג מה קרה,
והיא אומרת שגם לה אין (???)
עדיין אוהבת אותי, מתגעגעת אליי, ולא יכולה להיות איתי...
!!!!!!!!!!!!!!!!

אני פסיכי, אני פסיכי!!!
יוצא מדעתי אני פסיכי
ממש מצחיק...
טוף נראה לי די להיום, אולי נמשיך מחר.

ריק לי, כל כך ריק לי בפנים...
ריק לי בלי הלילה טוב שלה, בלי החיבוק והנשיקה,
ריקה לי המיטה שלי וריק לי הבוקר בלי ההודעה שלה בתא הקולי
שלי,
אני לא מצליח להרים את עצמי מכאן,

אף פעם לא כאב לי כל כך!!!!!
בוכה כל היום, לא מפסיק ...
אני רוצה חיבוק!!!!  זה הכל, אבל רק החיבוק שלה יכול לעזור...
ורק חיבוק של רוצה אותי, לא של מנחמת אותי...

הלילה הזה ימשך עוד שעות , שעות על גבי שעות אני יודע אבל אני
לא מצליח לעמוד ברגע הבא...
לבד!!!

אני לבד כאן!!! אתם לא רואים אותי?
אף אחד לא שומע כמה אני לבד?
איפה אתם כולכם עכשיו? למה אין כאן אף אחד איתי?
למה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ???

די להיום.
(כניסה חדשה)

כתבתי לה שיר :

עיניים מביטות בי מתוך החשיכה
העיניים שלך אני חושב
מביטות בי ומחייכות
מביטות בי ומתרחקות

שוב אני ער לגמרי
מסתכל על התקרה והיא עליי
כל לילה זה קורה מחדש
עוצם עיניים ומסתכל על שלך

מתרחקות, עצובות, בוכות
העיניים שלך,

עיניים מביטות בי מהחושך
נוזפות בי על שהבטתי חזרה
נוזפות וכועסות ומתרחקות

שוב יוצא מן המיטה, יוצא אל הקור
קור שיושב לי בפנים
קור ששום אש לא תסיר
רק עיניים, העיניים שלך

מביט פנימה ורואה,
לא רואה כלום...
רק חושך הלילה, חושך ומחשבות
עם העיניים והדמעות שלי אני נרדם

עיניים מביטות בי מהחוש ...

(כניסה חדשה)

איך ממלאים את הריק הזה בפנים ?
מה עושים עם זה בכלל ?
ניסית להתחיל עם בחורות, ניסית להטביע את עצמי בעבודה,
אלוהים ישמור אפילו ניסית להתמודד עם זה!!!
אני רוצה ללכת לישון ולא לקום יותר... לא!!!
אני רוצה להתעורר לידה!!!!!!!!!!!

איך את לא שומעת אותי עכשיו  איך את לא?
איך את כל כך טובה לי ואני רע לך?
למה זה צריך להיות ככה?

אלוהים יא בן זונה!!!!!!!!!!
אהבה אמיתית צריכה להיות ב- 2,
לחוות אהבה לבד?
למה?
מה התועלת בלגרום לנו לסבול ככה?
הלוואי ולא הייתי נולד אף פעם... הלוואי ולא הייתי מנסה
להשתנות ולהוריד מסיכות,
ולא הייתי מוותר על ההגנות!!!
מה אני אעשה עכשיו?
מה אני אעשה בלעדייך?
למה אני צריך בכלל לעשות את זה?
כל כך כואב לי...
אלוהים כל כך כואב לי...
אני לא יכול להפסיק לבכות ..
עוד מעט 3 שבועות...
עוד מעט נצח נוסף...

די
אני מת.
לא נשאר ממני כלום חוץ מריקנות וכאב...

(כניסה חדשה)

מוזר איך שאני מרגיש עכשיו, מין ריקנות כזאת שגדלה
לאט...לאט...
כבר לא חושב עלייך כל היום (טוב משתדל לא לחשוב)
רק בלילה בחושך לבד...
מוזר, אני כבר לא אני האני שהייתי פעם לפחות, אני מישהו אחר
מישהו שאני לא ממש מכיר, יש בו ממני ויש בו מעצמו אבל הוא אחר
אין ספק בזה,
הוא שונה וחלק ממנו קצת פסיכי אני חושב...

חזרתי לנגן (אבל אני תמיד מנגן כשרע), מוזר איך לאבד את מה
שהיה הכי חשוב לי החזיר לי את מה שהיה הכי חשוב לי לפני זה רק
שזה כבר לא כל כך חשוב, לא חשוב כמו שהיא הייתה לי...

ומכאן והלאה הדרך חשוכה, לא יודע לאן היא מובילה רק יודע שחלק
ממני, החלק שאוהב, שנותן ש... החלק הזה נשאר מאחור, נשאר בעבר
במקום שבו היה לו טוב פעם ועכשיו... עכשיו מה ?
אני באמת לא יודע...

אני מחזיר לך את הדברים שלך היום, כן גם את השרשרת שקנית לי
(אני מרגיש שלענוד אותה זה כמו להאחז בך ואני לא יכול יותר) את
מבינה אני כבר לא ממש מאמין שתחזרי אליי, לא יודע למה אבל
כנראה שאני לא טוב בשבילך...

הלוואי ואני טועה אבל לא נראה לי...

בכל אופן אני עדיין מצפה שתעמדי בהבטחה שלך!!!
אם את מוצאת מישהו תגידי לי...
ואם את רוצה לנסות שוב תגידי לי לא משנה מתי ובאיזה מצב החיים
שלי!!!

אפילו אם אני עם מישהי אחרת מגיע לי לדעת ולעשות את ההחלטה
לבד.
(ולא אין לי מישהי אחרת כרגע).

להתראות לך,
היית רגע נפלא בחיים שלי.

(כניסה חדשה)

מעל חודש עבר מאז שהרגשתי את הצורך לכתוב כאן שוב, מעל חודש
עבר והשתנו כמה דברים, השתנו דיי הרבה דברים (לא האהבה שלי
אלייך),
אנחנו ביחד שוב, לא ממש ביחד אבל כמעט, לאט... לאט ...
בלי "אני אוהב אותך" בלי "אני אוהבת אותך" בלי "אני מתגעגעת
אליך" ...

אבל עם הודעה ממך בבוקר כשאני קם, עם הודעת טקסט ממני אליך כל
לילה שיהיה לך כשתקומי, לוקחים את הדברים לאט, צעד אחרי צעד
ואת מפחדת, הכל "מוזר" לך עכשיו וגם לי מוזר, יש גבולות לא
קבועים, לא מוגדרים אבל אני רואה אותם לא רע גם ככה אני חושב,
זה ממש קשה הלאט הזה אבל אני יכול להסתדר עם זה.

אין לך מושג כמה זה מפחיד לנסות להפתח אלייך שוב, אין לך מושג
כמה אני מפחד עכשיו וכמה זה יכאב אם זה לא ילך, הריי מה שהיה
קודם היה פיקניק לעומת מה שיקרה לי אם אני אאבד אותך שוב,
אלוהים רק לא זה, רק לא לאבד אותך שוב !!!

(כניסה חדשה)

לא הייתי פה זמן מה, רק רציתי להגיד שזה לא הלך, ואת הלכת
ממני,
ועברו כבר כמעט 5 חודשים,
ואני מנסה שלא אבל אני עדיין אוהב.