התעוררה ברבע לחמש בבוקר לרעש טפוף הגשם הראשון. "יורה" קראו
בזמנו הורי השמות לרך הנולד. והיא, דורשת הייתה ליתר מחשבה
ודמיון מאלו שאמונים על הפיכת הוויה למילה. "יורה", כאילו
שמדובר באיזו התנחלות מאובקת ומוקפת בגדרות קנטרניות ולא
בהיטהרות חפה מציניות. אכן הייתה יורה בהם, לכשיורשעו בביזוי
שפה ולאחר משפט שדה מהיר ולא ענייני לריצוי הפרוטוקול.
הייתה מצונפת בצד המיטה שליד הקיר. הצד שלה. למרות שהחדר היה
גדול דיו שעל מנת לקיים את המיטה כמרכזו, התעקשה וחזרה והתעקשה
לדחוף אותה עד לקיר. אולי תולדה של חינוך ספרטני וילדות חסכנית
באותה שכונה חרדית במערב ירושלים.
מעוברת היתה. מה שנכון היה לאתמול, מה שנכון היה ללפני שבוע
ומה שלא יהיה נכון למחר. התבוננה מהורהרת בשותפה לכל, שישן בצד
השני והחשוף של המיטה. שותף שהוא גם שתי תשיעיות אבא הנם
בשלווה ובידיעה שהינו מאה אחוז חפשי וחסוך ילדים.
העירה אותו על מנת שילכו לים. הייתה להם את השגרה הבלתי מוסכמת
אך מקוימת של לא משנה היכן הם נמצאים או מה השעה ביום, עם
הישמע טפוף הטיפות הראשונות של השנה, הם היו מתכנסים בדומיה זה
בזו ויורדים אל החוף.
צעדו את רחוב גורדון כולו. החל מהכיכר שהייתה קרויה על שמם של
מלכים עלומים עד שנרצחה וכלה בים שנושק גם למקומות שבהן לא
רוצחים כיכרות. חבוקים, חשופי רגש וראש כדי להישטף מזיכרונות
מעיקים ומבכלל.
צוות של השייטת תרגל מודל על סירת גומי באמצע החוף השומם
בסוריאליזם של "רק בישראל". נערים מוצקים, שזופים ומחויכים.
חלקם במדים, חלקם חשופים. מאמינים כפי שרק נערים מאמינים שגם
בעוד כמה שנים הם יהיו מוצקים, שזופים ומחויכים.
נפנפה להם בידה. חייכו וכמהו בתמורה. דווקא הוא, ששירת ביחידה
דומה ליחידתם, לא ידע מה לעשות ונותר אילם ממחוות.
הגשם פסק.
כשעלו חזרה בפרישמן, לא הפסיקה לתהות מתי ימצא את אחד משלושת
הפתקים הזהים שהצפינה בדירתם בערב הקודם. לא רצתה להתעמת אתו
ולא מצאה דרך ראויה יותר לחשוף את אשר על ליבה, לבטיה והחלטתה.
"יותר טוב שיבוא אל המוגמר" טענה כנגד אף אחד.
שורשים חרדיים וסובלנות עכשווית ציירו לה תמונה חדה וברורה של
אסור ומותר. תמונה שהוא ואחרים מן הסתם היו עיוורים לה. ידעה
שלא תלד ללא נישואין, ידעה שלא תעלה את דבר ההריון לפניו שעל
מנת לא לגרום לו לקבל החלטה ממניעים זרים וידעה שלא תפסיק את
ההריון.
הגיעו לכיכר המתה ובחרו בבית הקפה של היקים הזקנים, זה הנושק
לשדרות ח"ן. תמיד ישבו בבית הקפה הזה, כי תמיד שררה שבת בפנים,
גם אם היה זה יום שלישי או כל יום אחר בחוץ.
הקפה שהגישו בבית הקפה של היקים הזקנים היה דליל וחלבי, העוגות
יבשות, העוגיות לחות והשירות מהיר ויעיל כמו סירות ניר הצפות
בגיגית מים. אבל תמיד הייתה שבת בפנים.
ישבו שעה ארוכה מתבוננים אחד בשני כשהם לא מוסיפים מילה למה
שכבר לא נאמר קודם. ואז קמה וביקשה שיסלח לה.
כשבוששה לשוב, היתמם וביקש את אחת המלצריות שתבדוק בשירותים את
הקורה אתה. כאשר חזרה המלצרית ו"אין לה זכר" בפיה, שלף מכיסו
את הפתק שמצא במגרת הגרביים בערב הקודם, פרס לפניו וקרא אותו
פעם נוספת ולא אחרונה.