באורו העמום של היום שעבר,
המאיר את ערש הדווי,
יצאה נשמתי לגבעות הכורכר
לחפש את כל חטאיי.
בקירות עגומים משתקפת בהד
צעקת הסמטא ההומה,
והיא ביניהם, בקהל, שחרד
מנושים צמאי נקמה.
עוצם את עיניי, מתחנן למחילה,
לא נותר לי דבר להגיד -
כבר אין מי שילחש את מילות התפילה
ויכלא את חטאי לתמיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.