7.. 6... 5... 4... 3... 2... 1...
בום
חושך
התעוררתי  בחדר קטן וחשוך באמצע מדבר.
מתאושש מן המכה שחטפתי בראש, כנראה מן הנפילה שנפלתי.
יצאתי מן הבית הזה שבו התעוררתי והתחלתי ללכת במדבר החם.
אני לא זוכר כבר כמה הספקתי ללכת עד שנגמר לי הכוח אבל זה קרה
די מהר, הכל התחיל להסתובב סביב כמו בסרט...
התעוררתי  שוב, הפעם קולות העירו אותי ולא כאב בראש.
היו מסביבי כמה אנשים שהתייעצו באיש אחד שנראה חכם יותר מהם.
הם דיברו על איזה משהו- תוכנית שלא הצליחה להם.
השיחה לא ממש ענינה אותי האמת רציתי רק לעוף משם לחזור הביתה
ולישון.
הייתי עייף מת אבל הם עוד לא שמו לב אלי ואני לא היה לי כוח
לזוז.
לקח להם כמה דקות  לקלוט שאני שוכב שם על הרצפה נועץ בהם מבטים
שואלים.
הם הודיעו לכל הנוכחים במקום שהוא התעורר כולם הסתכלו עלי
התלחשו ביניהם עד שקול חזק
השתיק את כולם,  הוא הסתכל עלי ובקול נעים אמר: "תראה, תשמע
אומנם הזמן שנתנו לכם הוא לא מספיק, הוספנו לכם 3 שנים בשביל
שכל השטויות האלה על סוף העולם לא יקבלו חשיבות (יענו בשנת
2000)"

אני עוד טיפה מטושטש עוד לא מבין מה האיש הגדול רוצה ממני.
והוא המשיך: "תן לי להסביר לך משהו ניר אתם האנשים נוצרתם
בשביל ניסוי, אתם הניסיון אם כדי בכלל להשקיע ביצור עוד עולמות
כמו שאתה חיית בו. ב-2003 השנים האחרונות אתם הוכחתם שאינכם
ראויים להמשיך להתקיים. תראה ניר אתה בוודאי שואל את עצמך מה
אתה עושה פה ולמה בכלל אתה.
אתה נבחרת בתור האיש המתאים ביותר לקבוע את העתיד של בני מינך
-האנושיים. במשך 2003 השנים שאתם התקיימתם השחתתם קלקלתם הרסתם
והחרבתם כל דבר נפלא שיצרתם.
עכשיו אנחנו החלטנו לתת לכם עוד צ'אנס אחד אחרון"

הוא הסתובב והביא קופסא ישנה מעץ.
אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי אני יושב בחדר מוקף (לקרוא להם
אנשים לא יודע) ביועצים של האיש הגדול הזה...

ולפי מה שהבנתי אנחנו המין האנושי כולה ניסוי שלא הצליח.
ועכשיו היתה לי הרגשה שאני איכשהו נבחרתי לנסות להציל אותנו
בצ'אנס האחרון.
נלחצתי טיפה אבל מייד לקחתי את עצמי ביידים אמרתי לאיש הגדול
שאני יקח על עצמי את המשימה...
הוא פותח את הקופסא ובתוכה אני רואה כמה מקלות.
הוא זורק אותם על הרצפה ואומר לי - שחק, דוקים אתה מכיר?

הפסדתי, אלא מה אף פעם לא הייתי טוב בדוקים.

(לקראת 2003 תתאמנו בדוקים)