איש בוגר
מבוגר
מיושב הדעת, לכל הדעות
נקרא כך, סתם
לפתע.
דווקא חשב שיתקשרו, חשב והדחיק
עד שצילצל הטלפון בערב
וכך נקפו הימים והוא הרגיש שדעך.
כך חלפו הלילות והוא
כבר מתאבל וסופר.
וכשהגיע הרגע לעטות המדים, לגרוב גרבי הצמר
ולטעת
רגליו בנעלים המסורבלות...
נעל את ביתו - גאה אך מפוחד,
מתיז על עצמו ניחוחות שיחזיקו
לפחות כמה שעות.
להפיג את הזכריות עתיקת היומין,
של עשרות גברים
והפליג
לפגוש עשרות אנשים ירוקים, מגודלי זיפים
אנשים ירוקים עומדים בתור
לקבל מקלות ומשחקים,
לקראת ההפלגה - לגברים בלבד.
אנשים בוגרים עם צעצועים
בגן ילדים
שהוא בעצם מעון - או אולי קייטנה
לבנים מגודלים
שהדחיקו כל השנה ועכשיו מוציאים
ומוצאים את עצמם מפריחים, למשל,
בלי חשבון. משהקים
בלי הנד עפעף
משתינים על הקיר- זוללים בלי הכר
מראים זה לזה - מי הגבר.
אנשים בוגרים, לכל דעת
מוצאים את עצמם
חוגגים את פורים יום יום
ירח שלם בלי גבולות,
בלי מוסכמות
בלי החומות,
בלי סימנים של הסטאטוס.
עם הרבה אשליות, על קייטנות
מעורבות ואנשים צבועניים.
איש בוגר
מוצא את עצמו בגן של בנים
פלצנים, חרמנים
שרוקדים לצליליו של
חליל הרועים
הנלחם בקולו של פסנתר
ותוהים-
אם בניהם, גם הם...
יפליגו בים של שוטים. |