לקח לנו יותר מדי זמן להתרגל לחיים האלו, עם החיוך הקטן והמר
בצד הפה.
יותר מדי זמן רוח מוזרה נשבה בינינו, יותר מדי פעמים השתיקה
הסתננה לשיחה.
עכשיו אני נאלץ לראות אותך כשטוב לך, ואת משתחררת מכבל רגשות
כבד זה, כבר אינך צריכה להסתכל אחורה אליי.
בסך הכל עוד אחד יושב ומנגב דמעותיו במקלדת, רק עוד מישהו
שהתייאש מלצייר אותך ממטאפורות.
ואת דואה אל האופק, רחוק מכאן. כל רוח לוקחת אותך יותר רחוק,
כל קרן שמש מוחקת את תרשימך מעיניי.
מעל לוח שנה גדול, שבו מקושט יום הולדתך בבלונים ופרחים
ילדותיים, אני מקריא לרוח הספד לשנים שהיו בינינו, הספד
לשניים.
|
