ימי אושר עברו עליי
אך גם ימי כאב
לקום כל בוקר עם חיוך
אך להמשיך לחיות עם מה שבלב

וכמה דברים מחזירים אותי לאחרו
לימים
שלי היה אושר
ולה היה שחור

לאהוב ולחשוב על הכל
כשהיא הייתה סגורה
אני הייתי פתוחה
ועזרתי

עזרתי לה להתגבר על החולשה
עזרתי לה לעבור את הנורא
לצאת מזה יהא לא יכלה
עד שבאתי והושטתי עזרה

זה כמעט הגיע למוות
הוא כמעט השתלט לה על החיים
אך נשמת העולם רוצה בקיום
נשמת העולם רוצה בחיים

חיים או מוות?
יאוש או תקווה?
דכאון או שמחה?
שנאה או אהבה?

והגבול כה דק בין השנים
וכל רגע עלול צד אחר לפרוץ במלחמה
אך זכרו שנשמת העולם, בנתיים,
שומרת על החיים ועל התקווה

אך אל לכם לקחת דברים אלו כמובנים מאליהם
כי גם צידו השני של המטבע לא חלש פחות
הכל מסתובב
עלול ליפול לצד זה או אחר

ובשביל לתת לצד הרצוי לי לנחות
עליי לעזור
ולתת
ולא לשנוא ולהיות אדישים

ושוב חוזרים לאותו מקרה
שהחיים עמדו על סף המוות
החיים
שהיו פעם כה מאושרים ושמחים

אולי נשמת העולם
רצתה ללמד שיעור בתורת החיים
כפי שהם
או שמא כפי שאינם?!

ללמד אנשים מה עלול לקרות
ושכל יום אפשר לשבת ולבכות
שאפשר להיות חסרי חיים ומלאי יאוש
אך לא כך אנו רוצים לחיות

ואם נותנים ועוזרים
הכל יכול להתהפך ולהפוך
להפוך לעולם יפה יותר
כפי שאנו רוצים, ואת חלומנו להגשים

עזרתי וראיתי
פנים מול פנים
את "הגדר הטובה"
שקיימת בי בפנים.