אני רואה...
רואה בבירור מה היה קורה אילו הייתי עושה את זה.
כולם מסביבי בוכים, מצטערים ונבוכים, ושוב בוכים.
ורק אני מבינה למה.
מבינה למה כל זה קרה.
הכל מסובך אבל בעצם כל כך פשוט.
אם הייתי עושה את זה הייתי, הייתי לוקחת ומבזבזת הכל.
פשוט כך!
כולם מסביבי היו בוכים, מצטערים ונבוכים, ושוב בוכים.
להבין או לא להבין.
כולם בוכים ורק לי זה עומד שם בגרון ולא יוצא.
אני רוצה לבכות, רוצה להוציא הכל
אבל נאי לא יכולה.
אולי בגלל שאני היחידה שמבינה למה ואיך?
והמשפחה מתאבלת, אבל לא מבינה למה.
פשוט, אבל מסובך.
זה לא נתפס
אני רוצה לעזור, לגעת ולהתגבר ביחד איתך.
אני רוצה כל כך,
אבל אין מילים ואין שום דרך לעשות זאת.
אני חייבת לדבר איתך אבל אני מפחדת.
להיות לידך ולהסביר לך למה זה קרה,
כי יכול להיות שגם אני יודעת.
כי אני הייתי שם, באותו מקום, אבל החלטתי שלא.
ורק תדעי לך שהכל זה הגורל,
ואם זה מה שקרה - כך זה צריך להיות!
בלי שום הרהורים וחרטות.
ונכון זה כואב כל כך אבל זה הגורל המר.
אני לא מכירה אותך ולא אותו,
אבל בכל זאת אני יודעת למה ואיך
כי אני הייתי שם בדיוק לפני כמה חודשים תמימים.
אני מושיטה לך יד לעזרה, ותקחי אותה
תדעי שכך זה היה צריך להיות,
ובמקום לכאוב תשמחי שהוא עושה את שלו ושמח על מה שעשה.
מסביבי כולם בוכים
ואני היחידה שמבינה.