הגבול שמציבים לנו בחיים
הגבול המפתה שקורא לנו לנסות
הגבול שהופך אותנו, בן רגע, לאחרים
הגבול המנסה לפתות

לרצות כל כך לעבור אותו
אך לדעת שאין דרך חזרה
לנסות לעבור
בלי שום מטרה.

הייתי שם ראיתי הכל
מה שקורה לאנשים כאלו
הנכנסים אל תוך השכול

בהתחלה הכל טוב
החיים מפתים
ואנשים ב - HIGH
כנראה כל החיים

כיף לא נורמלי
כנראה דבר בלתי נשכח
אך כשקמים בבוקר הכל נשכח
ונראה כאילו ברח.
לרצות כל כך לעבור את הגבול
עוד צעד קטן והכל יהיה שונה, בוער
לראות אנשים ללא חיים
ולראות את החיים כפי שהם בעצמם

ההבדל הקטן ביותר
הוא הגדול ביותר שקיים

לשחק עם נשיי הצדדים
לראות אילו חיים
הם החיים הטובים.
אבל דבר כזה בלתי אפשרי

אין כזה דבר לבחור
או שזה לבן או שזה שחור
זהו הימור שקשה לקבל
או עיקר או טפל.

ואף אחד אינו יודע איזהו הצד
כי שניהם מושיטים לך יד
שניהם מפתים ומתפתים
ואתה מבולבל בין שניי הצדדים

לדעת שאם תכנס לשם אין לך עתיד
אבל מה שחשוב, ותמיד
זה עכשיו, ההווה ושעכשיו יהיה לי כיף
איך אפשר שלא? הרי זה כל כך סוחף.


להחליט את ההחלטה
הקשה ביותר בעולם
להיות לבד בתוך עולם
או עם כולם?