אני לא בנויה לקשר.פשוט לא.אני מפחדת יותר מידי.אני מבינה יותר
מידי במערכות יחסים כדי להכנס אליהן.זה ברור לי שכשאני אכנס
לאחת כזאת ישר תהיה גם יציאה.ויציאות זה דבר לא נוח.במיוחד לא
יציאות חרום.
קשר זה דבר מחניק.יחסים זה הכרח לחלוק הכל,כמעט אובססיביות,על
סף הגזמה.אין לי כח להתקרב לבן-אדם כדי לאבד אותו.אני אוהבת
לתת מעצמי יותר מידי ואני מפחדת להתאכזב,כי רובם לא אוהבים לתת
אלא רק לקחת.ואחרי שאני אתן את כל האמון שלי,ירקו לי אותו
בחזרה בפרצוף.
אני מפחדת שישחקו בי כאילו הייתי משחק הרכבה,שברגע שמסיימים
אותו, מאבדים בו עניין.ויותר מכל אני מפחדת לאהוב.לאבד את
עצמי,יציאה משליטה מכבידה עלי ולהיות בחוסר שליטה כרוני זה
אולי יותר גרוע מהכל.
אז למה אם כל-כך טוב לי לבד אני עדיין רוצה מישהו?!