שלוםי נכנס לחדר, קרימשון שוכב על מיטה מחובר לכל מיני מכשירים
ומגובס כולו.
שלוםי: "קרימשון, מה קרה לך?"
קרימשון: "שום דבר, סתם כמה פצעים שטחיים. לא מרגיש שום דבר."
שלוםי: "בטח שאתה לא מרגיש מזרימים לך סמי הרגעה לווריד. תראה
אם אני מנתק לרגע את החוט הזה..." מנתק איזשהו עירוי שמחובר
לקרימשון לוריד.
קרימשון: "אההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!! הכאבים! הסבל!
הכאבים!" שלוםי מחבר את העירוי שוב. "אהה, אתה רואה סתם פצע
שטחי, לא מרגישים כלום."
שלוםי: "איך זה קרה בכלל?"
קרימשון: "אני וצדוק שיחקנו באופס תאונה, אתה מכיר את המשחק
הזה?"
שלוםי: "לא מה זה?"
קרימשון: "זה משחק יפה נורא. מי שהמציא אותו במקור זה אוריהו.
זה הולך ככה, נגיד אתה בא למישהו
לחנות ומתחיל לשבור לו דברים, רק שאחרי כל
דבר שאתה שובר אתה אומר אופס תאונה."
שלוםי: "נשמע משחק יפה."
קרימשון: "כן. אז אני וצדוק משחקים בזה כבר המון זמן. אתמול
הוא רצה להפתיע אותי הוא בא בחמש בבוקר
לקח את המיטה שלי והעיף אותה דרך החלון."
שלוםי: "הוא אמר אופס תאונה אחרי זה?"
קרימשון: "בטח. זה החוקים של המשחק."
שלוםי: "נו אז מה הבעיה?"
קרימשון: "זה היה בחמש בבוקר. אני עוד הייתי בפנים!"
שלוםי: "אהה. איפה צדוק?"
קרימשון: "הוא היה חייב לאוריהו קצת כסף אז אוריהו שיחק באופס
תאונה עם האוטו שלו."
שלוםי: "ואיך זה פה בבית החולים, כיף?"
קרימשון: "בטח, רואה את האיש הזה פה ממול?"
שלוםי: "זה עם הסדין על הראש?"
קרימשון: "כן, שיחקנו כל הערב באופס תאונה."
שלוםי: "למה הפסקתם?"
קרימשון: "אני שברתי את המכשיר הזה שעשה לו ביפים, עכשיו
תורו." |