מירב רכנה מעליי, יכולתי לחוש בהבל המצחין העולה מפיה. היא
ניצבה מאחוריי, קוראת את הכתבה שהכנתי ופטמותיה מתחככות, ללא
שמץ מבוכה, בכתפי ובגבי.
מירב עורכת העיתון מזה שנתיים וכסטודנט עני אני תלוי בנדבות
המצחינות הניתנות לי בזלזול כבאוויר לנשימה. השכר עבור הכתבות
שנעשות בעמל רב זה הסיכוי היחיד שלי לשרוד בקמפוס ולסיים תואר.
היא יודעת שאני תלוי בה והיא מקפידה ללוות איום מרומז בכל
פגישה שלנו, בכל מחמאה לישבן שלי, בכל ליטוף חולני ובכל
היצמדות משפילה.
ידה הושטה לעבר חלציי, מטיילת בין רגליי. "הזין שלך מתקשה, אתה
רוצה מה שאני רוצה" היא חייכה שטנית ומרושעת. עכשיו היא אחזה
בי בכוח. התנגדתי והרגשתי שהנורא מכל עלול לקרות, היא התחילה
להתנשף מעליי ואני התחננתי "בבקשה, את מכאיבה לי" על סף קריעת
בגדיי, נקישה בדלת עצרה את מירב, היא מיהרה לכפתר את חולצתה
ולשלח בי איום "דיר בלאק, מילה יוצאת מהפה שלך, אה שרמוט קטן."
ליטפה את פי וצעדה לכיוון הדלת. חנן עמד בפתח והיא פנתה אליו
בהתקפה נסערת. כשחנן הביט בי הוא מייד הבין. ניצלתי את
ההזדמנות וברחתי משם "לעזאזל העבודה, אני אלך למלצר". חנן
הזדרז וצעד בעקבותיי, "ירון מה קרה?" באותו רגע קרבתו של חנן
הייתה קרש הצלה. השפלתי את עיניי ודמעות חנקו אותי. "ירון אל
תשתוק, אתה חייב להתלונן עליה, אחרת יום אחד היא תאנוס אותך
וחוץ מזה היא מנצלת אותך מינית ויש חוק נגד זה."
"חנן" כמעט צעקה נפלטה לי "אתה יודע טוב מאד שזה מילה שלי נגד
מילה שלה ועם הקשרים שלה לא יעשו לה כלום וכל האוניברסיטה תנעץ
בי עיניים, תוך יומיים השם שלי ייהרס. הספיק לי בתיכון שקראו
לי 'ירון דוחף העיפרון' או 'ירון המזרון'"
"ואם מישהו אחר ייפגע ממנה בגלל שאתה שתקת?" חנן התריס לעברי.
באותו רגע משהו פרץ את הסכרים ובכיתי, בכיתי בזרועות חברי הטוב
וקיללתי את כל הנשים שרק יודעות לנצל ולפגוע.
חנן שכנע אותי להיכנס להרצאה "אל תדפוק לעצמך את התואר בגלל
סוטה מניאקית". הרצאה של פרופסור  זיוה בנושא פמיניזם והשרשתו
כתוצאה מחינוך בגיל הרך. האירוניה חגגה כשזיוה דיברה על דרכים
ליצירת חברה שוויונית והימנעות מאפליית גברים ע"י חינוך
שוויוני בגיל הרך בעוד שהרצאתה נקטעה ע"י בדיחות בסגנון "יש
גברים שיודעים לנהוג, אבל זה בזבוז כוח אדם במטבח" או "אני
עוזרת לבעלי כשהוא שוטף את הבית, אני תמיד מקפידה להרים רגליים
כשהוא עובר עם המגב ואני אפילו לא צועקת עליו כשהוא מסתיר את
הטלוויזיה". מוזר היה שהנהנים העיקריים מהבדיחות היו דווקא
בנים, כנראה המין החלש נהנה ממעמדו. יצאתי מההרצאה רבע שעה
לפני הסוף, כדי להספיק להגיע הביתה בזמן להכין לאחיותיי צהרים.
אף פעם לא נתפס במוחי למה כל מטלות הבית נחתו על גבי למרות שיש
לי שתי אחיות תאומות מבוגרות ממני בשנה. כל חיי מחיתי על
העובדה שאני כמו פועלת שחורה ואחיותיי מבלות בבטלה. אבא בקולו
השקט והכנוע התחנן "תהיה ילד טוב ותעזור לאבא".
סיימתי את פינוי הכלים וגופי דרש מקלחת ושינה, להתנקות מיומי.
נקי ומריח נכנסתי לחדר והבטתי בפוסטר של פאמלה אנדרסון מגישה
פרח לגבר בעל זיפים לבוש בגופייה ותחתונים. בחדרים של אחיותיי
מל גיבסון כיכב עם איבר מינו זקור במלוא אונו. אם חס וחלילה
בחדרי פאמלה הייתה תלויה בגופייה, אבא היה מקבל שבץ.
התעוררתי במין תחושה מתוקה, הבטתי בפוסטר שמולי ופאמלה הייתה
עירומה, פטמותיה נצצו ואני התאוששתי מהחלום הנורא. זינקתי
לחלון וחייכתי, נשים הסתובבו נושאות סלים ובמרפסות ממול נשים
תלו כביסה. התלבשתי במהירות אחרי שהשעון גיחך לעברי "מאוחר".
מיהרתי למערכת, נזכרתי שהשארתי את מירב, העיתונאית החדשה לעבוד
על כתבה איתי, עם העורך. בדרך בדקתי את הארנק, לא שכחתי לקחת
קונדום.