האהבה עצמה היא קצרה.
אל תאמינו לכל מה שאומרים.
זה רק - כמה אנחות,
כמה וכמה פעמים.

התשוקה גם היא,
דבר די אכזר.
היא שולטת מושכת פורקת
ונגמר.

המגע, הליטוף.
הכל חד פעמי.
דבר שיכולתי-
לעשות עם עצמי.

הדיבור, המילים,
מבטי ההשתתפות, החיכוחים.
הכל סתם דרך למטרה.
כשהמטרה מקדשת את האמצעים.

הנרות, המבט הרומנטי,
השמנים, החיוך השרמנטי,
המוזיקה, החיבוק הצמוד,
כולם בשביל סתם.. רגע מדוד.

ואני,
פתיה, תמימה,
שמאמינה ב"אהבה".
מאמינה בריקודים.
אעשה ה-כ-ל.
בשביל המשחק המקדים.
האאאה.