גולי וינסקי / קדימה לדהור |
אפוף ערפל שחור,
ממש את הקירות באופל
וקדימה ממשיך לדהור.
הלא נודע הפסיק להפחיד,
הידוע נשכח בעבר,
רק הרצון המתמיד לברוח,
רק החשק לנוע נותר.
מועד על אבן, נופל,
מנקה את ידיו וקם,
בעיניו צבעי ערפל,
באפו ריח של דם.
ליבו נעטף בפלדה,
עיניו נצבעו בשחור,
במרחק ממקד מבטו,
לא מעז להביט לאחור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|