אצלנו מחוץ לעיר, לא רחוק מאזור התעשיה, יש חנות גדולה
לשיווק מוצרי מזון. זה החל כחנות קטנה, ששברה מחירים בשוק, וכך
גדלה ונקנתה על ידי רשת חנויות, וכיום היא עומדת כאימפריה בפני
עצמה. יש שם המון מקומות חנייה ושפע גדול של מוצרי מזון
וחשמל.
בואו ואספר לכם כעת, את עלילותי בחנות הגדולה, שאני קורא לה,
המסעדה הגדולה. קונטצייה לתוכנית טלוויזיה אהובה (?), שירדה
ממסכינו אי שם בתחילת שנות התשעים.
בכל מקרה, בואו ונתחיל בסיורינו בחנות. בכניסה, נמצא לשמאלנו,
מתחם הירקות והפרות. בצמוד לו, יש את אגף הפרות היבשים.  מיד
אני מגיע, ולוקח חופן של שקדים ובננות מיובשות ואוכל. לפעמים
גם תמר או אננס מיובש, זה בימים טובים כשבא לי מתוק.
לאחר מכן מתקדמים לכיוון הלחמים והמאפיה. יש אצלנו מכונה אופה
פיתות. אטרקצייה בפני עצמה. תמיד אני מבקש מהאופה, שתביא לי
פיתה אחת חמה רק ל"טעום". טעים.
משם מגיעים לאגף הגבינות, לפעמים נותנים לטעום משהו, לפעמים
לא. אני בד"כ נמנע, כי אני שומר מקום לתחנות הבאות. ליד
הגבינות, יושבת בחורה, שמחלקת גזוז בכל מיני טעמים, העיקר
שנקנה מה שהיא מוכרת. אז כמובן שאני שותה כוס אחת, מכל טעם
שהיא מציעה, אומר תודה יפה ומשתדל לא לשהק לידה. הלאה.
מגיעים לאזור המקפיאים של הבשר. שם עומדת מישהי עם טוסטר אובן,
שמכינה כל מיני דברים קפואים, ומחזירה אותם לחיים. שאני אוותר
על בשר? אני לוקח קציצת בקר לטעום, וכמובן שעוד אחת, כדי לא
להעליב את הגברת, שלא תחשוב פתאום שזה לא טעים. לא רחוק משם,
יש את אגף החמוצים, ואיך אפשר בשר ללא מעט מלפפון או גזר
מוחמצים?
לקינוח, סליחה, לסיום, ליד הקופות, יושב בחור ערבי, שמוזג קפה
טורקי לכוסות קפה.
לא רע, בהתחשב שזו כוס פלסטיק וקפה משקית.
זהו, אני יוצא החוצה שבע. עובר ליד דוכן ההנהלה ואומר תודה.
כשאני מגיע לאוטו, אני פתאום נזכר ששכחתי בעצם לעשות קניות.
טוב. בפעם הבאה אני אבוא עם תפריט.
לא, רשימה, ואז אני בטח לא אשכח כלום.