לפני שבוע פרסמתי מודעה בעיתון. 12 מילים, בלי תמונה, למשך
4 שבועות.
מכיוון שאני מכיר את יוסק'ה, עורך המשנה, סידרו לי מחיר סביר.
"דרושה נערה ג'ינג'ית חמודה שמחפשת בחור שמחפש את עצמו כבר
הרבה זמן".
בשבוע הזה, קיבלתי פה ושם טלפונים. כל מיני בחורות מתקשרות,
אבל עוד תוך כדי השיחה איתן בטלפון, ידעתי שזה לא זה.
אתמול ישבתי ברכבת בדרך הביתה, ליד בחורה ג'ינג'ית מדהימה. לא
רציתי להפריע לה בזמן שהיא קראה ספר, אבל לא יכולתי להסיר את
העניים ממנה, פשוט יפה!
כנראה היא קלטה את זה, אז מדי פעם היא הגניבה אלי מבט, וחייכה
קלות. אחרי כמה פעמים מביכות כאלה, אמרתי לה שבקרוב אני גם
הולך להוציא ספר, ואם היא תאהב אותו, אני אעשה לה הקדשה
מיוחדת. היא חייכה בנימוס ואמרה תודה. האמת?
נראה לי שהיא התביישה קצת, כמוני ממש!
היא חזרה לספר שלה ואני בלעתי את הרוק שלי וספרתי עד שלוש.
כמובן שהתבלבלתי פעמיים, אבל בסופו של דבר, הגעתי לשלוש (נראה
לי...) ואז שאלתי אותה: "תגידי, מה את עושה ביום שישי?"
היא הסתכלה אלי שוב, ואני מת לקבור את עצמי מתחת לגלגלי
הרכבת...
טמבל! למה שאלת אותה בכלל! עכשיו היא תעשה לך סצנה פה ליד
כולם!
היא הסמיקה וחייכה קצת מבושה. אמרתי לה, "עזבי, שכחי מזה, אני
סתם אדיוט..."
היא חייכה ואמרה, "לא נורא, אני אוהבת אנשים כנים..."
חייכתי גם אני וקוויתי שפה זה יגמר ואני אעבור מקום כבר.
אבל היא משכה את זה יותר מדי זמן. נראה לי שזה לקח לי נצח.
בסופו של דבר היא אמרה שביום שישי היא לא עושה כלום והיא תהיה
מוכנה לצאת איתי, רק אם אני אכתוב עליה משהו בספר שלי...
"אין בעיה", אמרתי וחייכתי לעצמי. "קבענו!"
אז הנה, כתבתי. אני מקווה שאת קוראת את זה. כתבתי עליך סיפור
שלם, שעוד לא נגמר... עבר שבוע ועוד אחד ועוד אחד, ולבסוף
יוסק'ה מתקשר אלי ושואל אם אני רוצה לחדש את המודעה בעיתון.
אמרתי לו שלא צריך, גם ככה לא התקשרו אלי.
בקיצור, הסוף עצוב.
הבחורה מהרכבת, לא התקשרה אלי יותר. היא לא הסבירה גם למה.
יכול להיות שזה בגלל שבסוף הערב שנפגשנו, היא אמרה שהיא נהנתה
מאוד, אבל לא הציעה או הסכימה שנפגש שוב. אני שאלתי אותה אם
היא רוצה שוב והיא אמרה שנדבר כבר. טוב. החיים מסריחים, את זה
כולם יודעים. אף פעם אל תסמוך על בחורה מזדמנת ברכבת.
ותראו מה זה, היא בזבזה לי פרק שלם בספר שלי, עליה, ולא יצא לי
ממנה כלום!
הייתי כבר יכול לספר לכם על איך שניסיתי (וכמעט הצלחתי!)
להחביא את הירח, להתחתן עם המורה שלי לאומנות, לבנות קיר
ולדפוק את הראש בתוכו או סתם על בחורה אחרת, שיש לה לב טוב
ומבינה, שגם לי, יש עמוק בפנים, רגשות...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.