אני עוד זוכרת
איך בפעם הראשונה שניפגשנו
ישבנו ודיברנו
והיה נהדר
אני עוד זוכרת
את הלילות שהיתמזמזנו
ודימיינו שלא יבא המחר
אני עוד זוכרת
איך פניך העלו חיוך
ואת המבט בעייניך
אך יותר מהכל
אני עוד זוכרת את האושר
אושר שחוצה גבולות
ועובר עולמות
אני עוד זוכרת איך דימיינו שלא יבא המחר
אך המחר הגיע
והאושר הפך לכפור
ואני קוויתי ובכיתי
אך דבר לא עזר
וניסיתי להאמין שאולי זה אלוהים שאת גורלנו שזר
יצאת מחיי
אחת ותמיד
אמרת שהיה זה הגיל שבנינו הפריד
ואני כמו ילדה קטנה
עוד מקווה
עוד מאמינה בחלום
עדיין חיה בזיכרון העבר
ועדיין תקועה ברגע
ועדיין מקווה שלא יבא המחר
מוקדש לזה שאת ליבי שבר!!! | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.