דויטש אניטה / ביום הוולדך |
עירומה כביום הוולדה
אני את גלוית חג המולד אמולל
נפתלת, רשעה היא ידי.
צלובות הן קורות העץ
שידיים מנוקבות אתה מצמיד אליהן,
מתלחלחות, ספוגות מטר...
לא על זרי דפנה מכסיפים
תמצא רוחי לעת תחייתך,
כי אם לכיוון השאול אשחררה,
גשמית וגרומה כשדה קטנה.
השנה,
אלוהים לא מצאתי
ביום הוולדך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|