אתמול גיליתי שיש לי סרטן.
מצאתי אותו יושב ככה על הכבד שלי ומנגן על צ'לו. הלכתי לרופא,
אמר לי שזה לא ממש רע אבל אני הולך למות בכל מקרה, לא בגלל שזה
מחלה קשה (ולא בגלל שזה לא) אלא פשוט בגלל שאני בנאדם חרא. הוא
לא אמר את זה במילים האלה אבל אתם יודעים איך זה אצל רופאים,
תמיד הם לא אומרים מה שהם בעצם כן אומרים ואז אתה בכלל לא יודע
מה איתך.
בקיצור, אז אני הולך למות. והכל בגלל שאני בנאדם חרא. וזה לא
כאילו שאני מניאק או משהו כזה, להיפך, אני עוזר לזקנות לחצות
את הכביש, אני נותן צדקה להומלסים, אני די נחמד כשמכירים אותי,
אבל אני פשוט בנאדם חרא. זה לא קשור אליי אפילו, זה פשוט החלטה
עליונה, משהו שהוחלט בוועדה הקוסמית לעניני חרא. אני בנאדם
חרא.
אבל אני לא פה לדבר על חרא, אני פה לדבר על הסרטן שלי.
דווקא חבל שיש לי סרטן. זה לא ממש אסון לאומי אבל בכל זאת חבל
לי על הרעמה הזאת שגידלתי לי, אחרי שאני יגלח את הראש אני אראה
כמו...כמו... כמו אחד שחולה סרטן... וזה לא כאילו שאני בהכחשה,
אבל אני לא חולה סרטן, יש לי סרטן על הכבד, הוא פשוט שם.
אז יום אחד לפני שהייתי צריך לגלח את השיער פניתי אליו ושאלתי
אותו למה הוא בעצם שם.
בלי להרים את העניים מהצ'לו שלו הוא אמר לי שמשלמים לו ושאני
אעזוב אותו לנפשו. התנצלתי ואמרתי לו שהוא לא צריך להתעצבן,
הרי אנחנו נבלה את שאר החיים שלנו ביחד וכדאי שנכיר אחד את
השני יותר טוב. הוא לא ענה.
אתמול גיליתי שיש לי סרטן.
וזה לא שהייתי צריך לשאול רופא או משהו, אני ידעתי לבד. ברגע
ששמעתי את הצ'לו הזה ידעתי. אי אפשר לבלבל את הנגינה של המוות
במשהו אחר. אני מיד ידעתי, זה סרטן. אבל זה לא ממש שינה לי, לא
ממש אכפת לי אם זה סרטן או תאונת דרכים או אפילו פיגוע המוני
שבו נפצעים 19 איש ויש ניידות וכתבי טלויזיה, ממש לא משנה לי
איך העיקר שזה ככה אמור להיות, והרי, אני בנאדם חרא לא?
אתמול גיליתי שיש לי סרטן.
כשאמרתי לה שיש לי סרטן היא לא שאלה למה. אבל אני סיפרתי לה.
אתם יודעים מה היא אמרה? היא אמרה שהסרטן שלי ממש לא יודע
לנגן. מה לעזאזל זה אומר? מה הקשר לעצם היותי אדם חרא?
היא אמרה שהיא תתגעגע אבל שאני לא אשלה את עצמי, היא לא תמות
עצובה ובודדה. היא אמרה שהיא תמשיך הלאה, לא בגלל שהיא צריכה
להמשיך בחיים שלה, פשוט בגלל שאני בנאדם חרא. ככה. פשוט.
יום אחרי זה היא גילתה שיש לה סרטן גם.
הלכנו ביחד לספר. היא אמרה שאולי גם היא בנאדם חרא ואני ראיתי
דמעות בעניים שלה. היא לא בוכה על זה שיש לה סרטן. היא בוכה על
האפשרות שהיא אולי בנאדם חרא. עם סרטן היא יכולה להתמודד, עם
חרא לא.
נישקתי אותה ואמרתי לה שאם היא חרא אז אני זבוב. היא חשבה שזה
מצחיק. אני לא.
היא ירתה לי בראש. היא לא אמרה למה. יכול להיות שהיא לא רצתה
שאני אסבול. אישית אני חושב שזה בגלל שאני בנאדם חרא.
לפחות היא אמרה שזה לא אישי....
זה גם מה שהסרטן אמר.